ד"ר יצחק קניגסברגהביטוי "ליבה" מורכב מראשי התיבות של "לימודי יסוד בחינוך הממלכתי". מקצועות הליבה כוללים: מתמטיקה, אנגלית, מדעים ומחשבים. ועדות ממלכתיות שעסקו בנושא הליבה, ביקשו להקנות לכל ילדי ישראל בכל זרמי החינוך ידע בסיסי במקצועות היישום בחיי היום יום בעולם המודרני.
משה רבנו ביקש למנות שופטים על ישראל בזו הלשון: "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם". מכאן לומד הרמב"ם (סנהדרין ב'): "אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלגין בחכמת התורה בעלי דיעה מרובה, יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי ע"ז וכיוצא באלו כדי שיהיו יודעים לדון אותם".
הרמב"ם קבע שהשופטים ופוסקי ההלכה צריכים ללמוד לימודי ליבה, בנוסף להיותם בקיאים בחכמת התורה. באותם ימים, לימודי הליבה כללו רפואה, חשבון, תקופות, מזלות וכו'. אין כאן דרישה שהם יהיו רופאים, מתמטיקאים או אסטרונומים, אלא: "יודעים קצת משאר חכמות" – לימודי ליבה של המקצועות הנ"ל, בכדי שיוכלו לתקשר עם אנשי המקצוע המתאימים לנושא פסיקתם.
הרב קוק מייחס ערך מיוחד לידיעת חוכמות "הליבה" על ידי חכמי התורה (מאמרי הראיה, עמ' 232): "הנה כל החוכמות אף שאינן עיקריות, מ"מ ראוי לישראל ובפרט לחכמי התורה שידעו אותן, שעל ידי זה מתקדש שם שמים. והנה אם היו ישראל יודעים ומבינים בכל חכמה ומדע, היו החכמות עצמן מתעלות".
בני ישראל אמנם נצטוו על: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט", אך ציווי זה חל גם על השופט שיהיה בעל ידע תורני, אך גם מעודכן במידע הטכנולוגי, הרפואי, החברתי וכו', ולא יסתפק בידע התורני בלבד, זאת בכדי שפסקי ההלכה שלו יענו על הדרישה של "בימים ההם".
להמחשת הדברים: הרמב"ם (הלכות שבת, יא'): "ומותר להרוג את הכנים בשבת מפני שהן מן הזיעה". היום ברור לכולם, שהכינים, בדומה לשאר יצורי החי, פרים ורבים מזכר המפרה את ביצי הנקבה, ומהן בוקעים הכינים. עובדה זאת לא הייתה ידוע לרמב"ם. סביר להניח שאם הרמב"ם היה חי בימינו, הוא היה פוסק שאין להרוג שום כינה בשבת על פי הממצאים המדעיים העדכניים היום, נאמן לקביעתו (מורה נבוכים ח"א פרק עא): "אין המציאות נמשכת אחרי הסברות, אלא הסברות הנכונות נמשכות אחר המציאות".
(דברים תשעט)
