ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)" וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד… ותַּעֲמֹדְנָה…" (במדבר כ"ז, א'). חמש בנות אמיצות היו לצלפחד שהתמודדו נכוחה עם צל-(ה)פחד: "תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ" (פס' ד')
בפנייתן, ביקשו הבנות וגם קיבלו הכרה במספר רבדים: הכרה בשורשיהן המשפחתיים, הכרה באי השתייכותו של אביהן לעדת קורח והכרה בהן כיורשותיו החוקיות. סך הָכּרות אלו תורגמו בהמשך לקבלת שטח קרקע לאחוז ולהתגורר בו.
חמישה דורות מראש השבט (מנשה) לבנות צלפחד – מכיר, גלעד, חפר וצלפחד, וחמש ערכאות/קהלים הקשיבו לטענותיהן – ה', משה, אלעזר הכהן, הנשיאים וכל העדה. עוצמה ואסרטיביוּת נדרשה להן על מנת להתקרב, לעמוד ולתבוע בחינה מחדש של זכות הקניין במורשת האב.
מחקרים מצביעים על כך שנשים יודעות להתמקח וגם להילחם על משאבים. ואולם, בשונה מגברים, ניכר אצלן פער משמעותי בין עוצמת הלחימה שהן מפגינות למען זכות או הטבה המגיעה להן באופן אישי, למאמץ גדול בהרבה, אותו הן משקיעות לצורך השגת אותו משאב, כאשר הוא מיועד לאחרים (ילדים, חברים, מטופלים, הורים וכד').
תוצאות מחקרים מעידות, בהקשר זה, כי אישה הלוחמת לשיפור תנאי השתכרותה, מוערכת חברתית כתוקפנית יותר, בהשוואה לגבר הנוהג באותה הדרך ולמען אותה המטרה. ייתכן שגם מסיבה זו, נשים, יותר מגברים, מהססות, נמנעות ומעכבות עצמן מלהגיש מועמדוּת לתפקידי ניהול בכירים וכשהן עושות זאת, על פי רוב הן מגיעות כשבאמתחתן כישורים, ניסיון והכשרה מקיפה.
באשר להשגת משאבים כגון זמן, שקט, ומרחב מחיה, נשים מבטאות לא פעם, חוסר העדפה/ דחיפות במימוש צרכיהן ונוטות לנקוט עמדה מוערכת מבחינה מוסרית ותרבותית, של הצטמצמות והתחשבות בזולת.
בנות צלפחד עבדו יחד, בצוות, והשמיעו קול אחיד: "וַתַּעֲמֹדְנָה…לֵאמֹר". סגנון זה, של תמיכה הדדית והתארגנות מגדרית, אפייני ומוכר והוא מהווה מענה מסוים לממצאי המחקרים הנזכרים.
לסיום, אנקדוטה מעניינת: " לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ…" שאלו בנות צלפחד. שמא ביקשו להן, לשמור על שם נעוריהן? כך או כך, קבע הקב"ה כי אחוזת צלפחד תשמר לעד, בהיותה חלק מנחלת שבט מנשה.
פנים רבות למעשה המנהיגותי, זאת ניתן ללמוד מן הפרשה. פנחס, בנות צלפחד, משה ויהושוע, גברים ונשים, יחד ולבד, חתרו באסרטיביות, למימוש ערכי הצדק ומורשת אבות ואמהות.
(פנחס תשפ)
