הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)השאלה העיקרית שאתאיסטים מעלים נגד הדת היא, "איפה היה א-לוהים בשואה?". ובכן, התשובה שלי היא שאם אתאיסטים יכולים לחיות עם שאלות כמו איך נוצר היקום, איך זה שהוא מכוונן במדויק להופעת חיים, איך הופיעו החיים, איך הופיעה התודעה, ואיך זה שהיא מסוגלת להבין את היקום – אז גם אנחנו יכולים לחיות עם שאלות כמו "איפה היה א-לוהים בשואה".
המציאות היא מסתורין גדול. כל ניסיון להסביר אותו מעורר בהכרח שאלות שאין עליהן תשובה. זה כמו להתכסות בשמיכה קצרה מדי: אם מושכים אותה לכיוון הראש, נחשפות הרגליים ולהפך. אם מאמינים שאלוקים ברא את העולם ושולט בו, מתעוררת שאלת הרע בעולם; אבל אם מניחים שהעולם נוצר במקרה, מתעוררות שאלות רבות על חוסר ההיתכנות שבכך. צריך להבין שאמנם יש עדיפות להסבר שמספק יותר תשובות ומשאיר פחות שאלות לא פתורות, אבל זה בסדר להישאר עם שאלות. לא צריך בגללן להחליף את ההשקפה, בעיקר אם ההשקפה החלופית מעוררת שאלות לא פחות רציניות.
נראה שבאופן כללי, דתיים הם אנשים שמוכנים לחיות במצב של חוסר ידיעה מבלי שזה יפריע להם. ישנם דברים רבים שהאדם הדתי לא יודע להסביר, החל משאלות תאולוגיות על אלוקים, דרך חלקים לא מובנים בתורה, ועד לטעמי המצוות השונים. אבל בדרך כלל זה לא מפריע לו. הוא מבין שיש מציאות הנשגבת מבינתו של האדם, שהשכל שלנו מוגבל, ושלא הכל אנחנו יכולים להבין. כך שגם אם הוא לא יודע לענות איפה היה אלוקים בשואה, איך התרחש המבול או למה צריך לשמור שש שעות בין בשר וחלב, הוא מאמין שיש לכך תשובות טובות איפשהו, ודי לו בכך.
אתאיסטים, לעומת זאת, משוכנעים במקרים רבים שהשכל האנושי מסוגל למצוא תשובה לכל שאלה, ומשום כך ,במקרים בהם הוא לא מצליח בכך – סימן שאין בכלל תשובה, וצריך לזנוח את הדעות הללו. לכן מבחינתם, אם אנחנו לא יודעים למה יש רע בעולם, סימן שאין אלוקים, ואם אנחנו לא יודעים מה טעמי המצוות, סימן שאין להן טעם.
האירוניה היא שגם האתאיסטים עצמם נאלצים להודות שיש שאלות רבות שהם לא יודעים לענות עליהן. בסופו של דבר כולם מאמינים בדברים שמעבר לידיעה. השאלה רק במה.
(חוקת תשפ)
