האבולוציה של ה"נאורים"

האבולוציה של ה"נאורים" מתקדמת בצורה כזו:
1. פתיחות לרוע
2. סובלנות לרוע
3. הכחשת הרוע
4. הכלת הרוע
5. הפיכה לרוע
בשלב הראשון הם קוראים לגלות פתיחות כלפי הרוע, בין רוע פיזי ובין רשעות דתית ורוחנית. "נכון, הם רעים – אבל חשוב לשמוע גם את הצד שלהם".
בשלב השני, הפתיחות הופכת לסובלנות, שפירושה איסור להתערב בחייהם של אותם אנשים או להיאבק נגדם: "הם רעים, אבל זכותם לחיות את חייהם כרצונם".
בשלב השלישי, הסובלנות מובילה להכחשת הרוע עצמו, ולאימוץ רלטיביזם לפיו אין טוב ורע, צודק וטועה, אלא רק שונויות: "הם בכלל לא רעים, הם פשוט שונים".
בשלב הרביעי, מופיעה כבר הקריאה להכיל את הרוע ולראות בו חלק בלתי נפרד מהחברה: "הם לא שונים או אחרים, הם חלק מאיתנו".
ובשלב החמישי, משתלט הרוע על החברה, שמפנה את זעמה כלפי המתנגדים אליה: "כל מי שלא סובלני ומכיל כמונו, הוא חשוך ומסוכן, ויש לרדוף אותו ולהילחם בו".
דוגמאות מובהקות לכך אפשר לראות ביחסה של אירופה לגלי המהגרים המוסלמים המציפים אותה, כאשר מרוב סובלנות והכלה כלפי כל מהגר באשר הוא, מתקיימת העלמת עין כפייתית מכל התופעות של האלימות והפשיעה הנלוות אליהם – ודווקא מי שמעז להעביר ביקורת כלשהי עליהן נרדף, מושתק ומוכפש. מקרים רבים כאלה מתוארים באריכות בספר "המוות המוזר של אירופה", וגם אצלנו בישראל אפשר לראות לא מעט כאלה מסוגים שונים, הן כלפי אויבי ישראל והן כלפי אלה הרומסים את כל הקדוש והיקר ליהדות.
על מנת לעצור את האבולוציה הזו, יש לבלום אותה כבר בשלבים הראשונים. ולא לתת לרוע שום דריסת רגל.
(במדבר תשעט)