הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)אברהם העברי – הוא מעבר אחד, וכל העולם מהעבר השני.
לא מספיק מדגישים את המסר של המדרש הזה כיום. לאורך ההיסטוריה לא היה בכך צורך: הנסיבות עצמן הציבו את עם ישראל במקום כזה, בו מצאנו את עצמנו על פי רוב מעבר אחד, כשכל העולם מהעבר השני. תמיד היה ברור שאנחנו יהודים והם גויים, אנחנו פה והם שם, דרכיהם אינן דרכינו, ואין לנו מה לחפש אצלם. ואם קרה מדי פעם שיהודים התחילו להרגיש קצת יותר מדי בנוח עם תרבות הגויים שסביבם, והגבולות החלו להימחק – אז הגויים עצמם כבר דאגו להזכיר לנו את הפער בינינו, לגרש ולהשמיד את היהודים כדי שלא יחשבו שהם יכולים להפוך לחלק אורגני מהחברה שלהם. הנבדלות היהודית נבעה הן מתוך בחירה והן מתוך הכרח.
אבל בימינו, המציאות נעשתה מסובכת יותר. אנו נתונים להצפה מתמדת של דעות ותפיסות שונות, שחלקן מגיעות מבחוץ וחלקן מבפנים. כבר אין גבול ברור בין ישראל לעמים. בתוך עם ישראל עצמו יש רבים שאינם רואים את עצמם מחויבים ליהדות, ומחליפים אותה בדעות כאלה ואחרות, והמציאות העולמית כולה היא כזו שאין בה עוד גבולות חדים. הכל כפר גלובלי קטן, וההבדלים בין עמים ותרבויות מיטשטשים ונמחקים.
במציאות כזו, קשה יותר לנקוט בעמדתו של אברהם אבינו, העומדת מעבר לכל העולם. הרי אלה שאוחזים בדעות האחרות אינם רק הגויים שמחוץ לגטו – אלא אנשים קרובים אלינו, שאנו עובדים ולומדים איתם, שומעים אותם בתקשורת, חלקם אף קרובי משפחה וכדומה. אנחנו סופגים השפעות תרבותיות כמו קרינה על כל צעד ושעל, דרך כל אמצעי התקשורת והמדיה, ואין לנו גבול או חומה שיגנו עלינו.
במצב כזה, כמה קל ליישר קו, לנקוט תמיד בעמדה ה"נחמדה" יותר, הליברלית והפלורליסטית. לא מעט דתיים ואף רבנים נוטים לכיוון זה, מתאימים את דעותיהם להלך הרוח הרווח, ואז מנסים למצוא מקורות ביהדות שיצדיקו זאת.
אני לא אומר שאין לכך מקום לפעמים. ואף על פי כן, חשוב ביותר לזכור גם את העמדה האברהמית: לפעמים צריך יהודי לעמוד על שלו, אפילו נגד כל העולם. אפילו אם כולם אומרים לו שהוא טועה וחשוך. רק כך אפשר לשמור על היהדות ולהמשיך את דרך אברהם.
(לך לך תש"פ)
