המדע לא זקוק לאישור

ברשימות האחרונות סקרנו מספר גישות להצדקת העיסוק בלימודי חול. היו שהצדיקו זאת בהיבט האינסטרומנטלי, כאשר המדע משרת את ענייני התורה. מנגד, היו שמצאו בלימודי החול קדושה עצמית – או משום שהחשיבו אותם כ'מעשה מרכבה' או משום שראו בהם אמצעי להכרה ודבקות בא-לוהים. כלל הגישות הללו מצדיקות את לימודי החול בעיניים תורניות, ומוצאות קטגוריות הלכתיות שבאמצעותן ניתן להצדיקו.
אני מבקש לערער על גישה זו מיסודה. את ההצדקה לעיסוק בלימודי חול (במובן הרחב של המושג; קרי, לא רק מדע קלאסי אלא גם ידע כללי וחשיפה תרבותית) אינני מבקש להשעין על אף קטגוריה הלכתית. טענתי היא שעיסוק בלימודי חול כלל לא זקוק להצדקה תורנית.
טענתי מסתמכת על הבחנה יסודית וחשובה, שערך פרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח, בין עולם המדע (הידע; information), ובין עולם הערכים (הדעה או הדיעות; opinion), שבעבר היו כרוכים אחד בשני. זאת, בעיקר לאור תורת אריסטו, שהקנתה לכל תופעה סיבה תכליתית. דהיינו, המדען לא רק עסק בתיאור התופעה וניסוח החוק שעומד בבסיסה (סיבה פועלת, בלשון אריסטו) אלא הסביר גם את התכלית שאותה היא משרתת. אל ניסוח התכלית הכניס המדען את עולמו הרוחני, וכך שילב ממד ערכי בחקר התופעות.
המהפכה המדעית שינתה מבט זה על העולם. המדע של המאות השנים האחרונות השתחרר מלפיתתם של הערכים. החשיבה המדעית לא עסקה יותר בשאלות של משמעות ופשר, אלא התמקדה בתיאור היש, באופן שבו הדברים מתפקדים. שחרור זה הזניק את המדע קדימה ואחראי לתגליות חשובות ביותר, ששינו את פני האנושות. כיום, אדם שחוקר תחום כלשהו, לא שואל עצמו לשם מה הדברים מתרחשים. הוא ממוקד אך ורק בהבנת המנגנון שקיים. שאלות של משמעות, תכלית, פשר, מפרנסות תחום אחר בתודעתו. זה העולם הערכי, הסובייקטיבי, שאותו האדם בוחר לאמץ, ואין הוא כפוי לקבלו, כשם שהוא כפוי לקבל אמיתות מדעיות.
בהשלכה, אפשר לטעון, אם כן, שמדע ותורה הם למעשה עולמות תודעתיים שונים, שאינם תלויים האחד בשני. המדע עוסק ביש, בשאלת ה'מה', והתורה עוסקת בערכים, בשאלת ה'לשם מה'. המדע מוכיח ומאמת את הקיים, ואילו התורה מנסחת את החזון והתכלית. אלו שתי תודעות שונות.
משום כך אינני מוצא כל טעם בלהצדיק את העיסוק המדעי מבחינה תורנית. את היש אנו מכירים ושואפים להכיר יותר משום שזהו היש. זה האופי האנושי. וכשם שאיננו זקוקים להצדקה תורנית לכלל הפעולות האנושיות שלנו – כמו אכילה, שתייה, שינה או נשימה –איננו זקוקים להצדקה תורנית לחשיבה המדעית שלנו. הסקרנות האנושית זו עובדה נתונה. ועובדות נתונות אינן זקוקות להצדקות שלנו.
תורה היא תחום אחר. באמצעות לימוד התורה אנו מעניקים פשר ותכלית למציאות הקיימת. התורה אמנם מבוססת על היסטוריה ועל נתונים טבעיים, אבל לא זהו עיקרה. עיקרה הוא לבנות עולם מוסרי וערכי, אשר יכווין את התנהלותנו בעולם שבו אנו חיים וינחה אותנו כיצד להשתמש בידע הרב שאנו אוגרים. אבל הכוונה (תכליתית; לשם מה) איננה הצדקה (סיבתית; למה זה כך). כשם שאיננו מבקשים הצדקה ערכית לצורך שלנו בנוזלים, כך אין פשר לדרישה להצדיק מבחינה תורנית את העיסוק במדע.
סוף דבר: לימודי חול ומדע הם חלק מובנה בטבע האנושי הסקרן והמשכיל, וככאלה אין הם זקוקים לשום הצדקה ערכית או תורנית. תובנה זו משחררת אותנו מהנימה האפולוגטית שלא פעם מאפיינת את תומכי אסכולת 'תורה ומדע' ומאפשרת לנו להצטיין בכל התחומים, איש איש וכישרונו, מבלי רגשות אדם או פיתולים אידיאולוגיים.
(בהעלותך תשעט)