פוסקות הלכה – א'

לפני שנים רבות, כאשר התוודעתי לראשונה לפסיקת הלכה בנושא מראות דמים, לא הבנתי למה רבנים גברים בכלל עוסקים בכך. חשתי חוסר נוחות רב כאשר נדרשתי להתבונן בעדי בדיקה ולדון בעניינים כה-אינטימיים של נשים. היו שניסו להפיס את דעתי ולומר לי שעליי לגשת אל התחום כמו שרופא גניקולוג ניגש לעבודתו, במבט מקצועי. אבל לי היה קשה לקבל זאת. ראשית, עובדה היא שנשים רבות מעדיפות רופאה גניקולוגית (חשבו, קוראיי הגברים, כמה רופאות בתחום האורולוגיה אתם מכירים, והאם הייתם חשים בנוח ללכת לרופאה בנושאים הללו?!). ושנית, הלכה איננה רפואה. ההלכה אינה עוסקת במצבי קיצון של מחלה אלא בשגרת החיים, ושם, התערבות של פוסק הלכה הינה בהרבה יותר מפריעה.
העזתי להביע את תחושותיי בפני רב אחד. אמרתי שלדעתי ראוי למסור פסיקה זו בידי נשים, שכן אז נשים ירגישו נוח לפנות אליהן בעניין, וגם דומני שפסיקת ההלכה תהיה יותר מדויקת, שכן נשים מבינות בתחום יותר מכל גבר אחר. עמדתי הרגיזה את הרב. למסור הלכה בידי נשים נחשב בעיניו לדבר פסול ומנוגד למסורת.
אך לשמחתי הרבה גיליתי, שלתחושותיי יש בסיס. מסקירת ספרות השו"ת עולה שנשים רבות חשו חוסר נעימות לגשת אל פוסקי ההלכה בענייני מראות דמים, והעדיפו להחמיר לעצמן מאשר ללכת לחכם שיפסוק להן. כך נהגו חלק מבנות תימן, וכך גם מצאנו בקהילות ספרד, כפי שמעיד הרב ניסים חיים משה מזרחי, מגדולי רבני ירושלים במאה ה-18: "שלא הורגלנו להיות ידינו מלוכלכות בדמים ובכתבים, ועל נשותינו אנו סומכים והן מחמירות על עצמן אפילו במראה לבן וירוק שהוא טהור מן הדין וממעטים את הדמות ומעכבין את משיח ה' מלבא".
בספר עריכת שולחן, מהרב שלמה קורח, מגדולי חכמי תימן בארץ, מובאת עדות על נשים מעטות בתימן שהלכו לשאול נשים זקנות בקיאות בענייני מראות דמים (מובא בספר טהרת משה מאת הרב צפניה ערוסי, עמ' ל). בארצות אשכנז לא היו אמנם נשים פוסקות, אבל כן היו נשים ממונות שהיו אחראיות להביא את שאלות המראות בפני החכם, כפי שמעיד בשו"ת זכרון יוסף, ומובא בספר סדרי טהרה (קצו, כג): "שחקר מן הנשים הממונים מן הקהל להראות כתמי הנשים לחכם".
ההיגיון ההלכתי מחייב שנשים תהיינה מעורבות בפסיקה ההלכה בתחומים הללו. הרי אישה נאמנת להיטהר על סמך בדיקותיה שלה, בלא להראותן לפוסק. אשה גם נאמנת להעיד על מראה מסוים שהיה לה ואבד (בבלי נידה כ, ב). מכאן, שאנו סומכים על הנשים בזיהוי המראות. הבעיה היא שלא תמיד הן יודעות את הדינים בנוגע למראות השונים, אבל אם הן ילמדו את ההלכות בנושא, לדעתי, הן יהיו יותר כשירות לזיהוי כתמים מאשר גברים.
הרב נחום אליעזר רבינוביץ' שבירך על מפעל יועצות ההלכה שייסדה הרבנית חנה הנקין, הותיר למנות נשים כפוסקות בעניינים הללו (שו"ת שיח נחום סי' ס): "שבח גדול הוא לרבנים שיצרו מסגרת לימודית ליועצות הלכה… ונתנו להן רשות להורות לחברותיהן… כיוון שנתנה להן רשות, אינן צריכות לחוש עוד לכבודם של חכמים אחרים, כמו שכל מורה הוראה המקובל על הציבור שלו מותר לו להורות ברשות רבותיו".
כאמור, לטעמי, לא רק שנשים רשאיות לפסוק הלכה במראות דמים אלא אף יש להן עדיפות על פני גברים. הן מכירות יותר טוב מכל חכם אחר, גדול ככל שיהיה, את גוף האישה, ואם ידעו את הדינים בנושא, ידעו להוציא הלכה מתוקנת יותר מתחת ידיהן. לכן מבורך הוא המפעל שהחל זה מכבר להכשיר נשים לפסוק בתחומים הללו, ואני מייחל ליום שבו פוסקים גברים כלל לא יצטרכו לעסוק בכך, שכן תתמלא הארץ דעת תורה, ונשים תתפוסנה את מקומן הראוי בתחום חשוב ורגיש זה.
(בלק תשעט)