הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)בקטע ששודר בכלי התקשורת לפני כחודשיים נראה הרב שלום כהן, ראש מועצת חכמי התורה של ש"ס, אומר שמלכתחילה הוא מורה לנשים לא ללכת לבדיקות אולטרסאונד בזמן ההריון. "היום, לא יודע מה דורשים ממעוברות, לבוא לעשות אולטרסאונד, לראות את זה זכר או נקבה, אם זה שלם או לא שלם. בשביל מה?", הוא נצפה אומר לחבורת רבנים מהנהגת ש"ס שישבה מסביבו והנהנה בהסכמה. את דבריו הוא ביסס על וורט (!): "להקדים רפואה למכה' פירושו, כשעושים 'רפואה' לפני כן, צריך לחשוש להיזהר שלא תבוא מכה, חס ושלום… אני מורה לכתחילה לא ללכת לשום מקום (=בדיקות הריון; ע.פ.). למה? כי אם אתה מחכה לרופא תהיה מכה בעוונותינו".
חומרה גדולה יש בדברים אלו שכן הם כרוכים בסכנת נפשות של ממש. חמורה באותה מידה שתיקתם של הרבנים שישבו מסביב. עד כמה רחוק הדבר מדרך התורה, ניתן לראות בפתיחת פרק ד' להלכות דעות לרמב"ם: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים".
לשיטת הרמב"ם, השמירה על הבריאות היא חובה דתית לכל דבר ועניין. אם נחפש לכך מקור מפורש בתורה לא נמצא (ולכן הרמב"ם כותב 'צריך' ולא 'מצווה'), אבל אין הדבר אומר שאין לכך משמעות דתית. הרמב"ם הבין, שהתורה לא יכולה להורות לאדם מה לעשות בכל מצב ובכל רגע, שהרי אין לדבר סוף. היא ציוותה אותו במצוות אשר יספקו לו מסגרת מוצקה לחיים רוחניים תקינים, אבל אסור לאדם להסתפק במה שנאמר לו. עליו להבין כי מאחורי המצוות יש הגיון וסיבה, ושלקיומן יש גם תכלית, ושבאותה מידה שעליו לקיים את מה שצווה, עליו למלא אחר מטרותיה ותכליותיה של התורה.
זהו הרקע לתפיסה כי שמירת הבריאות הגופנית היא מדרכי ה'. על אף שאין על כך ציווי מפורש, ודאי שאורח חיים בריא הוא דבר שא-לוהים מבקש מן האדם. הרי תכלית התורה היא לחיות בה (דברים ו, כד; לדוגמה). וכדי לדעת את ה' ולקיים אורח חיים של צדקה ויושר, אדם צריך להיות בריא בגופו. ממילא, כל מה שמקדם ועוזר לבריאות הוא חובה דתית, וכל מה שפוגע בבריאות אסור מבחינה דתית (ראו במאמרו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ', ציווים, חיובים ומטרות, בספרו עיונים במשנתו של הרמב"ם).
משום כך, ודאי שחובה דתית היא להתרחק מהמאכלים המזיקים לגוף (עתירי שומן), לשמור על משקל תקין, לקיים פעילות גופנית ולהימנע מן העישון. ודאי וודאי שעל האדם להתייעץ ברופאים ולקבל את כל הסיוע הרפואי הדרוש למניעת מחלות. ואכן, הרמב"ם פוסק (שם, הלכה כב) שכל הדברים שהוא מורה עליהם תקפים במקום "שאין בו רופא". אז "אחד הבריא ואחד החולה אין ראוי לו לזוז מכל הדרכים האלו שנאמרו בפרק זה". ואולם, במקום שיש רופא וניתן לקבל הנחיות רפואיות קונקרטיות, יש להישמע לרופאים. מחובתו של תלמיד חכם היא אף להתגורר רק במקום שיש בו רופא שינחה אותו בדרך הבריאות (שם, כג).
למרבה הצער, עיקרון זה, שהוא כל כך פשוט והגיוני, מוכחש לעתים דווקא על ידי אנשי תורה. במקום לשמש מופת לאורח חיים בריא, חברות לומדי התורה מציגות פעמים רבות דווקא את ההפך מכך – חיים ללא הקפדה על תזונה בריאה וללא תרבות של פעילות גופנית. חמורים מכך הם רבנים שמורים לא להיעזר בבדיקות רפואיות. אין דבר הפוך ומנוגד יותר מכך לחיי תורה. שמירת הגוף, ככל שניתן, גם היא דרך ה'.
(פורסם בפרשת עקב תשע"ט)
