הפעילות האנושית וההשגחה העליונה

נסיונו של בלעם לקלל את ישראל למרות עמדתו של הקב"ה מגלה לנו עד היכן מגיע כוח הבחירה החופשית. התורה מודיעה שיש לאדם בחירה חופשית לבחור בטוב או ברע, כמו הכתוב [דברים ל-יט]: "החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". הבחירה החופשית מטילה על האדם אחריות על מעשיו, ועצת התורה: "ובחרת בחיים". על האפשרות החופשית של האדם לקבוע את חייו אמרו חז"ל: "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו".
גם אם האדם ריבון על החלטותיו, מעליו מרחפת מעורבות של ההשגחה העליונה הבודקת את החלטותיו, אלא שאין היא מכתיבה לו את מהלכיו. גם כאן יש הבדל אם החלטות האדם הן שליליות או חיוביות, כמו שאמרו [ילק"ש משלי תתקל"ה]: "בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו"; אם ההחלטה היא חיובית עוזרים לו מן השמים, אך אם האדם מקבל החלטות שליליות פותחים לו את הדרך, לא מפריעים לו אבל גם לא מסייעים אותו. כך או כך, בחלק החשוב של החיים עיקר ההחלטה היא של האדם. במסכת נדה [טז-ב] מצאנו שהמלאך שואל את הקב"ה על האדם לפני לידתו: "רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה? גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק – לא קאמר, כדר' חנינא; דא"ר חנינא: הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים". וממה שהתורה אומרת לנו "ובחרת בחיים" משמע שיש יכולת לאדם "לברוח מעצמו", להתנכר לצלם האלוקים שבו, ואפילו להיות שפל וחדל אישים. עד כדי כך כוחה של הבחירה.
כלל זה נכון רק בתחום הפרט, מה שאין כן בכל מה שנוגע לכלל ישראל, שם הבחירה מצטמצמת ואת מקומה תופסת ההשגחה העליונה שאינה מאפשרת לנו לברוח מזהותנו ויעודנו היהודיים. ניסיון של בריחה מעצמנו היה בימי הנביא יחזקאל [פרק כ] כשזקני ישראל אמרו: "נהיה כגויים כמשפחות הארצות", ועל כך אמר להם הנביא: "והעולה על רוחכם היו לא תהיה… אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם".
רעיון דומה של אי היכולת של כלל ישראל לברוח מעצמו מסביר הנצי"ב בפירושו לתורה [במדבר כג ט] על פי הפסוק: "הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב". ומסביר שם: עם ישראל אינו דומה לכל אומה ההולכים לגולה ומתבוללים, שם הם זוכים להערכה ואהבה מצד המגלים אותם יותר מאשר אם היו נפרדים מהם. לא כן עם ישראל, דווקא כשהוא אינו מתערב עם הגויים אז הוא ישכון במנוחה וכבוד. אבל כאשר הוא רוצה להיות מעורב בגויים, כי אז הגויים ידחו אותם. עם ישראל צריך לשרוד, והדבר אפשרי רק כאשר ישמור על ייחודו: או שעם ישראל עצמו ישמור על צורתו הלאומית, 'לבדד – ישכון', אך אם חלילה הוא ינסה להיות 'בגויים', לטשטש ולבטל את זהותו, כי אז לא יתחשב', ההשגחה העליונה תאלץ אותנו על ידי שנאת הגויים לחזור אל עצמנו.
גם בתקופתנו מפעם לפעם אנו מנסים לברוח מייעודנו מתוך חולשת רוח או רפיון ידיים, והמציאות מאלצת אותנו לחזור אל עצמנו. דוגמא לכך היא "מלחמת ששת הימים", שלאחריה כשחזרנו לשטחים נרחבים מנחלת אבותינו, מאז ועד היום נעשו ניסיונות בלתי פוסקים להסיג אותנו משטחים אלו, ובכל פעם כשהמזימה הזו כמעט עומדת להתממש, פתאום מתרחש אירוע בלתי צפוי ההופך את הקערה על פיה ואנו נשארים באותה עמדה שרצינו לברוח ממנה. ואפילו מאותם שטחים שיצאנו מהם יציאה חד צדדית, גם שם אנו מוצאים את עצמנו חוזרים בעל כורחנו למקומות שהשלינו את עצמנו שאפשר לברוח מהם. התהליך הזה חולל תמורה בתובנה של חלקים בחברה הישראלית. במובן זה עשתה לנו ההשגחה העליונה "בית ספר", אלא שאנו לומדים בדרך הקשה את האמת המציאותית שאנו שרויים בה.
(בלק תשעט)