הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)בפרשה מתוארים גבולותיה של ארץ ישראל. מאז גלינו מעל אדמתנו ונתרחקנו ממנה, איבדנו את הקשר לארץ ישראל ולנופיה וכך גם לגבולותיה. למרות שהמקרא מדייק במסירת מיצרי גבולותיה לפרטיהם, אין אנו יודעים לזהות את שמות המקומות. המקרא מבחין בין שני סוגי גבולות לארץ ישראל: גבולות ההבטחה כפי שנמסרו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, י"ח), והגבולות שעל פיהם צווה עם ישראל לכבוש, כפי שנמסרו בספר במדבר בפרשת מסעי.
קיימות שתי שיטות מרכזיות ביחס שבין גבולות הארץ שהובטחה בברית בין הבתרים, לבין זו המובאת בפרשת מסעי. גישה מרחיבה ומצמצמת. לפי השיטה המרחיבה, אין בין גבולות ארץ כנען שבספר במדבר, לגבולות ההבטחה ולא כלום. שניהם מתכוונים לאותם קווי גבול, אף על פי שלא נאמרו באותה לשון. לפי השיטה המצמצמת, נחל מצרים מזוהה עם ודי אל עריש, קדש ברנע מזוהה עם עין קודיראת. שיטה זו מוציאה מגבולות ארץ ישראל את סוריה הצפונית, היא ארץ חמת של תקופת המקרא.
רבי ישעיה הלוי הורוויץ קשר בין פרשיות התורה לבין הזמן בשנה שבו הן נקראות. את פרשת מסעי קוראים בימי "בין המצרים". אומנם מיצרי וגבולות הארץ עוסקים ביישוב הארץ, ואילו ימי "בין המצרים" מהותם חורבן וגלות – אך לאמתו של דבר שני המובנים של "מצר" של פרשת השבוע ושל בין המצרים, קשורים ביניהם. האפשרות שתיתכן מציאות של "בין המצרים", של גלות עם ישראל, נובעת מכך שמגבילים ותוחמים ב"מצרים" בגבולות, את קדושתה ומעלתה של ארץ ישראל.
בתרבות הרפואית, עד עידן האינטרנט, המידע הרפואי היה כולו בידי הרופא. החולה, נבער מדעת רפואית, לא היה באותם זמנים שותף להליך הרפואי. מהפכת המידע הקיברנטי הפכה סדרי עולם ברפואה. החיץ הלשוני, מקור הסמכות הרפואית, נפל. בסקר שנערך ע"י ההסתדרות הרפואית הסתבר כי 25% מהחולים המתעדכנים ברשת שינו ביוזמתם, ללא ידיעת הרופא, את הטיפול הרפואי שלהם בעקבות העדכון. אכן מהפכה אמיתית.
כמה מן האחרונים כתבו דינים הנוגעים ל"לא תעמוד" (ופיקוח נפש בכלל) המתייחסים דווקא למקרה של "חולה לפנינו". המקור לכך מצוי בתשובות נודע ביהודה בשאלת ניתוחי מתים אשר נשאל על מעשה שאירע באדם שחלה "בחולי האבן בכיסו" ומת, האם "מותר לחתוך בגוף המת במקום הזה כדי לראות במופת שורש המכה הזאת כדי להתלמד מזה בהנהגת הרופאים מכאן ולהבא". הנודע ביהודה קבע שההיתר לניתוחי מתים הוא רק כאשר "יש ספק סכנת נפשות לפנינו כגון חולה או נפילת גל. אבל אם אין כאן שום חולה הצריך לזה, רק שרוצים ללמוד חכמה זו אולי יזדמן חולה שיהיה צריך לזה, ודאי לא דחינן משום חשש קלה זו שום איסור תורה או אפילו איסור דרבנן" (יו"ד תנינא, ר"י).
בהגדרת "החולה בפנינו" נחלקו הפוסקים – יש אומרים, שהכוונה שבפועל ובמציאות צריך שיהיה לפנינו חולה עם מחלה דומה לנפטר (נו"ב שם, וחת"ס סי' של"ו). החזון איש חידש על יסוד דין הגמרא בעירובין המביאה מעשה מדוד שיצא למלחמה בשבת נגד אויב שבא על העיר קעילה הסמוכה לספר על עסקי ממון ולא על מנת להרוג, ואף שהפיקוח נפש "אינו בפנינו", כי העריך שבמצב נסיבות אלה יגרור אחריו פיקוח נפש. וממקור נוסף מהגמרא בתענית שגזר שמואל תענית בנהרדעא בגלל מגיפה שהייתה במחוזא, כי הייתה יכולה להגיע ממרחק על ידי השיירות המצויות בין המקומות (ע"פ תענית כ"א ע"ב). וייתכן שיש ללמוד מדבריו, כי במחלות שהסיכון מהן קיים כבר ב"הווה", מחשיבן כ"פיקוח נפש" לפנינו. ונמצאנו למדים מדבריו שגם כשאין החולה לפנינו, אך מצוי הדבר ביותר שיחלה או שתיווצר סכנה מוחשית, שמחללים ע"ז את השבת (יו"ד סי' ר"ח סק"ז). יש שכתבו, שבזמנינו כשמרבים בניתוחים, ובבתי חולים ששם לומדים להיות רופאים, שכיחים חולים וחוליים רבים, נחשב המצב תמיד כאילו החולה לפנינו (שו"ת חבלים בנעימים ח"ד חיו"ד סי' ס"ד, שו"ת משפטי עוזיאל ח"א חיו"ד סי' כ"ח-כ"ט). יש מי שכתבו, שהחילוק הוא בין אם המחלה מצויה או לא, ואם המצב מצוי, זה בגדר פיקוח נפש, אף על פי שאין חולה ממש בפנינו, כי יש להניח שוודאי נמצא חולה כזה במקום אחר שאפשר להצילו (ראה הוויכוח בספר אסיא, א, עמ' 202 ואילך, בהבנת משמעות דבריו של החזו"א).
(מסעי תשעט)
