ד"ר יצחק קניגסברגבתורה אנחנו נחשפים למושג "טומאה", הפוגעת בגופו של אדם, בין אם היא נראית לעין ובין אם היא נסתרת. הטומאות הנראות לעין הן טומאות הנוגעות לנגעי הגוף – הצרעת, הבוהק ונגעי עור למיניהם, אישה נידה, זב וזבה, בעל קרי וכו'. הטומאות שאינן נראות לעין הן הטומאות הנגרמות ממגע או שהייה עם אדם מת, מגע בנבילה, שרץ, או מגע עם אדם הנגוע כבר בנגעי גוף. ככלל, אין לטומאה זו משמעות מוסרית. יכול אדם להיות צדיק וישר, אבל הוא טמא מפני שנגע בדבר שטימא אותו או שהטומאה יצאה מתוכו (זב, נידה וכו'). לפעמים גם מעשה של מצווה עשוי לטמא את האדם, כמו למשל השתתפות בלוויה או שרפת פרה אדומה.
צורות ההיטהרות מטומאות גופניות הן: הרחקת הטמא מחוץ למחנה, רחיצה וטבילה במקווה, הזאת מי חטאת (אפר פרה אדומה מדולל במים חיים) על המיטהר, והקרבת קורבן.
יש הרבה מן המשותף בין הידבקות בטומאות הגוף להדבקות במחלות זיהומיות, שנגרמות בעקבות חדירת גורם מזהם לגוף. בדומה לטומאה, הזיהום יכול לעבור מאדם אחר, מבעל חיים, או מכל חשיפה לגורם נגוע אחר בסביבה. בדומה להיטהרות מטומאות הגוף, הטיפול השכיח במחלות זיהומיות הוא באמצעות בידוד החולה, שמירה על ההיגיינה, וטיפול באנטיביוטיקה ותרופות אנטי ויראליות בנגיפים (במקום הזאה במי חטאת בטומאה).
בדומה לטומאות הגוף הנסתרות מהעין, גם החיידקים והנגיפים נסתרים מהעין, אלא שמאז פיתוח המיקרוסקופ ניתן לזהותם, מה שאין כן במחוללי הטומאה, ואולי כשבית המקדש ייבנה בב"א, ולטומאה תהיה משמעות רבה בחיי היום יום, יימצא המכשיר המתאים לזיהויים.
סוג נוסף של טומאה – הטומאה המוסרית מופיע בפרשתנו: "וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ". טומאה זו נגרמת עקב התנהגות לא מוסרית של לקיחת שוחד וכופר נפש כספי, על ידי גורמי אכיפת החוק, ממי שחייב עונש מיתה על רצח אדם בזדון, או הגליה לעיר מקלט על הריגת אדם בשגגה.
התורה מצווה: "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת: וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן", ואצל הנביא יחזקאל (יד'): "וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּכָל פִּשְׁעֵיהֶם".
בדוגמאות שהובאו, אין המושג "טומאה" מורה כי קיימת טומאה ממשית על אדם או חפץ כלשהו, אלא זהו ביטוי מופשט, שנועד להבליט את חומרת המעשה ואת הצורך להימנע ממנו מן ההיבט המוסרי.
(מסעי תשעט)
