דרכי ההתנהגות בין אדם לחברו

שאול טבח, רו"ח

בפרשתנו מתואר אחד המאורעות הקשים שפקדו את עמנו במדבר. ממנו ומהאירועים שנלוו לו, יכולים אנו ללמוד על אופן ההתנהלות הראוי, בכל שטחי החיים.
מחלוקת קרח נולדה על רקע התאגדות של קבוצה ויחידים, שראו עצמם מקופחים מצד משה ואהרון אשר נטלו לטעמם את עמדות ההנהגה (מלך וכהן גדול) ויצאו במרד גלוי , איש מסיבותיו הוא. מאחר ולכל אחד היה עניין במחלוקת ומאחר והמורדים התאחדו למטרת המחלוקת ולא לצורך בירור האמת ,כונתה מחלוקת זו בפרקי אבות "מחלוקת שאינה לשם שמיים".(פרק ה,משנה י"ז) .
מאבק המורדים שערערו על סמכותו של משה נעטף בטעמים אידיאלוגים. מצד המורדים הועלתה תביעה לשיויון, וכך נאמר "רב לכם כי כל העדה קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' (במדבר, ט"ז, ג) . תביעה זו התבססה כנראה על תיאור ייעודו של עם ישראל בעת מתן תורה כ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות,י"ט,ו).
ולימינו; האם יכולים אנו להבטיח כי מנהיגי הציבור מתנהגים על פי אידיאלים, ללא פזילה לעמדות כוח? ובעיקר על רקע אישי. האם יכולים אנו בשיח וסיג הציבורי, במקום העבודה, במשפחה, להקפיד כי מחלוקות תהיינה ענייניות "לשם שמיים", ללא נגיעות אישיות?
על קרח נאמר במדרש תנחומא (במדבר, קרח אות ה): "וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות הזו? אלא עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרון, שנאמר משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהילים צט, ו), ועשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו, שכולם מתנבאים ברוח הקודש, (שנאמר:"כל אלה בנים להימן …………(דברי הימים א,כה,ה), אמר, אפשר כל הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אובד (אותה). ולא ראה יפה, לפי שבניו היו עושין תשובה ועומדין מהן, ומשה היה רואה יפה. לכך נשתתף לבא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולן אובדין ואחד פלט, שנאמר, והיה האיש אשר יבחר ד' הוא הקדוש".
קרח סבר לאור השלשלת העומדת ממנו (בניו הצדיקים, שמואל הנביא), כי לא יאונה לו כל רע. האם זה הצדיק הקצנת המחלוקת גם במחיר חיי שותפיו ? ולימינו ; כאשר קיימות מחלוקות במדינה , במפלגה, בעבודה , בארגונים בהם אנו חברים , האם אנו מציבים גבול בו יש לעצור? האם מוכנים אנו לקבוע "תג מחיר" למחלוקת גם כאשר אנו צודקים?
לאור טענות קרח ועדתו, פנה משה לד' וכה בקש: "אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם". (במדבר ט"ז, ט"ו), גם שמואל הנביא (מצאצאי קרח), פנה לעם בעת המלכת שאול המלך בבקשה לנקות אותו מכל חשש לנגיעה אישית "הנני ענו בי נגד ד' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם…"(שמואל א,יב, ג ).
ומי יתן וכאז, בימי משה ובימי שמואל , כן בימינו, ניקיון הכפיים של המנהיגים ישמש כאידיאל ונר לרגלם. אישי הציבור יישפטו לא רק על אופן ניהול המדינה אלא גם על ניקיון כפיהם .
ומהמדינה לסביבה הקרובה,כיצד התחברו המורדים ? שכנים היו. כדברי רש"י :(במדבר, טז, א) "ודתן ואבירם- בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחניתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלוקתו והדגיש רש"י : "אוי לרשע אוי לשכנו" .
ולימינו; לבחירת סביבת מגורים, מקום עבודה, שותפים וחברים, השפעה ניכרת על התנהגות ואורח החיים של רוב בני האדם.
ומהסביבה הקרובה למשפחה. לנשים בפרשת קרח הייתה השפעה מהותית על התנהגות בני זוגם – מצד אחד אשת קורח, ומצד שני אשתו של און בן פלת. במדרש אגדת אסתר (ה, י"א) אמר רבי לוי: "שני עשירים היו בעולם, אחד בישראל ואחד באומות העולם; [ קרח בישראל והמן באומות העולם ] ושניהם שמעו לנשותיהם ונפלו". על פי המדרש קרח הוסת על ידי אשתו כנגד הלכה שחדש משה בבית המדרש בדבר קשירת חוט של תכלת בציצית. און בן פלת, לעומתו, ניצל בזכות אישתו כמתואר באגדת חז"ל (סנהדרין קט-קי) .
בפרשה זו אנו למדים על כוחה והשפעתה של האישה על בן זוגה, ומכאן החשיבות בבחירת בת הזוג ."אשת חיל מי ימצא?".
על פי מדרש אל יתהלל (י"ד אייזענשטיין,17 ) בעת שפתחה האדמה את פיה ובלעתם עד טבורם צעק קרח ואמר: " משה רחם עלינו, אמר להם משה: "רב לכם בני לוי", מיד נבלעו והשאר נשרפו ". משה לא נהג לפנים משורת הדין כפי שהתאפשר לו לאור בקשת קרח ולאור העובדה שבני קרח צדיקים היו ככתוב בספר במדבר, פנחס כו ,יא "ובני קרח לא מתו", אלא פנה לקב"ה למיצוי הדין, (מטעמים שיש ליחד להם דיון נפרד). כך גם כאשר משה רבנו ביקש לפנים משורת הדין שהקדוש ברוך הוא יכניסנו לארץ ישראל, ענה לו הקב"ה כמתואר בספר דברים ג כו , "רב לך" כמשקל "רב לכם בני לוי" ולא נענה לבקשתו, ועל כך מפרש רש"י בגמרא:"….והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מידה"
ולימינו; יהי רצון שנזכה לשפוט איש את רעהו במידת החסד ולא במידת הדין, וישררו אהבה ואחוה שלום ורעות במעוננו.
(קורח תשע)