מה העיקר במסע?

מה העיקר במסע?
לכל 'מסע' יש שלושה שלבים מובחנים: יציאה מנקודת המוצא, המסע עצמו והחניה בנקודת היעד. פעמים היציאה היא העיקר, כמו: "ויצא יעקב מבאר שבע", פעמים הנסיעה היא העיקר, כמו: "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה", ופעמים החניה ביעד היא העיקר, כמו: "ויחן את פני העיר".
בפרשתנו 42 פעם "ויסעו ויחנו" כנגד 42 מסעות במדבר. על השאלה למה בכלל נכתבו מסעות אלו? תשובות רבות של רבותינו. ברם, על שאלת החזרה של הביטוי "ויסעו ויחנו" 42 פעם, לא מצאתי פרשנויות.
מה רצו בני ישראל יותר מכל, לצאת? לנסוע? לחנות? רש"י: "אלה מסעי – למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום. שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלי' ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה. שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזירה משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה, שמשם נשתלחו המרגלים שנא' (במדבר יב) ואחר נסעו העם מחצרות וגו' (שם יג) שלח לך אנשים וגו' וכאן הוא אומר ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה למדת שהיא במדבר פארן. ועוד, הוצא משם ח' מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים. נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות זה מיסודו של רבי משה הדרשן".
לאור דברים אלו, לא נוכל לומר כי בני ישראל בכל השלבים רצו יותר מכל 'להגיע'. לפנינו אם כן שלושה שלבים שונים: בשלב א- בשנה הראשונה, בי"ד מסעות ראשונים קודם הגזרה למות במדבר, בני ישראל רצו יותר מכל 'לצאת'. שלב ב – במשך 38 שנה, התקיימו עשרים מסעות שהיעד שלהם לא היה ערבות מואב ולא כניסה לארץ. לו הדבר היה תלוי בהם מן הסתם היו בוחרים 'לחנות' במקום מוצל, מוגן ומשופע במים עד יום מותם, שהרי ממילא הם לא אמורים להיכנס לארץ. שלב ג- בשנה הארבעים, מדובר על הדור הממשיך אשר בעוד ח' מסעות מהר ההר ייכנס ארצה. הם יותר מכל רוצים 'להגיע'. לנסוע לערבות מואב.
לשבחם של ישראל, על אף הגזרה הנוראה המוציאה כל חשק מלצאת למסעות כל שהן, מתארת התורה את כל המסעות של כל השלבים באותה מטבע לשון – "ויסעו ויחנו"- "כולן שווין לטובה".
(מסעי תשעט)