הרב בנימין מונק, מנהל ביה"ס לחזנות ירושליםבנימין מונק
פרשת פרה אדומה עליה כידוע אמר שלמה המלך בקהלת "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" – עולה בה התמיהה מדוע בחר הקב"ה להעלות עניין מוקשה שכזה – עניין שאין להבינו בשכל האנושי – דווקא כאן בנושא של טהרה מטומאת מת ולא בנושאים וציווים אחרים. מאידך גם יש להבין, וכי עניין זה מובן יותר מאיסור בשר וחלב למשל או מ"חוקים" אחרים שגם לא תמיד ברורים לנו ואנו מקבלים אותם כ"גזירת הכתוב", או, האם כאן לא יכולנו להעלות הסבר כלשהו כדי לקרב את הדבר אל השכל?
עניין הנוגע במת שהיא הטומאה בדרגה הגבוהה ביותר, מוסבר בספרים כדלהלן: כידוע, הגוף הוא ה"חומר העכור" שאין בו מאומה מן הקדושה, מן הרוח. לעומתו, הנפש או ה"רוח" הם רוחניים לגמרי ואין בהם מאומה מן ה"חומר". כאשר האדם בחיים חיותו, התרכובת המופלאה בין שניהם יוצרת מציאות חדשה בה גם הגוף מחובר אל ה"רוח" והקדושה, או אז הגוף בעצמו מקבל "קדושה" מסוימת. כדי להבין יותר עניין זה אפשר להסביר כי עצם ה"חיים" המאפשרים לאדם מעשים ע"י הגוף, מעשים שעשויים להביא קדושה (כגון קיום מצוות או עזרה לזולת וכדומה) יוצרים מציאות של קדושה, מציאות רוחנית הנולדת על ידי מעשי הגוף והרוח גם יחד ובכך "מתקדש" גם הגוף. כאשר יוצאת ה"רוח" מן הגוף עם פטירת האדם, מתבטלת אפשרות זו מן הגוף, וה"חלל הריק" ב"גוף" מתמלא מייד בטומאה הגבוהה ביותר עקב יציאת ה"רוח" מן הגוף, זוהי הסיבה לטומאה החמורה כל כך של טומאת מת.
כאשר מזים על הנטמא את אפר הפרה האדומה יוצרים "תיקון" ופתרון לשתי בעיות. האחת, אותה הזכרנו קודם, היא שהאדם שנגע במת ובכך התחבר גופו לטומאה גדולה מאד זקוק ל"הוצאת" הטומאה הזו מגופו ולטהר אותו מן הטומאה הזו. לעניין זה נבחר אפר הפרה האדומה. מדוע? כי פרה אדומה שלא עלה עליה עול ושלא נעבדה בה עבודה, מסמלת יותר מכל, את ה"חומר" החי כפי שנבאר. בכל חי, כאמור לעיל, יש נגיעה של קדושה ו"רוח" מעצם החיים ומעצם הכוח שניתן לכל בעל חי לפעול בעולם החומר מעשים טובים. אפילו בעל חי, בעבודתו ובעמל הגוף שלו יוצר במעשיו עניינים בעולם החומר שעשויים להביא לענייני קדושה. הפרה האדומה (אדום מסמל כידוע יופי כמו "אדמוני ויפה עיניים ו"אל תרא יין כי יתאדם") שלא נעבדה ולא עלה עליה שום עול עדיין, מסמלת את החיים ללא שום קדושה ורוחניות, לפיכך שחיטתה מהווה כפרה על עניין זה עצמו והיא זו שמתקנת את הטומאה בגוף ה"נוגע במת".
אולם בכך נפתרה רק בעיה אחת, היא עניין הוצאת הטומאה שנתחברה לאדם הנוגע במת. אך מה יחזיר את הקדושה ואת ה"רוח" לאיש הזה בצורה החיובית? אפשר אולי לבאר כי עצם עשיית העניין הזה של פרה אדומה – עניין שלא מובן בשכל האנושי והוא נעשה כל כולו מתוך אמונה בציווי הקדוש ברוך הוא – העשייה הזאת גופה היא מקשרת את גוף האדם אל מקור הקדושה והרוח מאחר וכל המעשה הזה נעשה מתוך התעלות על החומר לחלוטין.
לכן מובן יותר מדוע דווקא בעניין הטהרה של הנוגע במת נכנס העניין הזה של "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". יתכן היה ששלמה המלך יכול היה למצוא בחכמתו הסברים המקרבים עניין זה לשכל אך כל המטרה בפרשה זו היא דווקא להשאיר את הדבר רחוק מן השכל כדי להעלות לגוף הטמא ארוכה ולחברו אל הקדושה בכך שהגוף פועל פעולה שהיא התעלות מוחלטת מן החומר. לכן נשאר עניין זה בגדר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
(חוקת תשעב)
