פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)עם סיום המונדיאל האחרון, לפני כארבע שנים, ביקשה פיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית, לערוך מחקר שיבחן כמה אנשים ברחבי תבל נחשפו לתחרות. הממצאים היו מדהימים: בממוצע, כמחצית מתושבי כדור הארץ (!) נחשפו לפחות ל-20 דקות שידור מאחד המשחקים. סך כל שעות השידור בכל הרשתות בעולם ששידרו את המשחקים עלה לכדי שמונה שנים ושלושה חודשים (!). יש לשער ששיעור זה עלה בהרבה במונדיאל הנוכחי, עם התפשטות המכשירים הסלולריים שמביאים את טַרֶפֶת ושַגַעַת המשחק לכל קצווי העולם.
למרות חזונו של נורדאו בדבר "יהדות השרירים", היהודים מצטיינים לרוב בקבלת פרסי נובל בכימיה ורפואה, פיזיקה וכלכלה, והרבה פחות בספורט בכלל ובכדורגל בפרט. למרות זאת, ידעו חכמי ישראל בכל הדורות ללמוד הליכות מוסר גם מעולמות אחרים, רחוקים, דוגמת תופעות מודרניות שבאו לעולם ולא שערון אבותינו.
כך, למשל, עם התפתחות "המהפכה התעשייתית", אמרו חכמים שמהחידושים הטכנולוגיים שבאו לעולם ניתן ללמוד שיעור גדול. מהרכבת, שאם הפסדת רגע – עשוי אתה להפסיד הכל; מהטלגרף והמברקים – שכל מילה עולה כסף; ומהטלפון – ש"עין רואה ואוזן שומעת", ומה שמדברים כאן, שומעים "שם".
לימים, שכלל ה"מגיד" הירושלמי ר' שולם שבדרון שיטה זו, ולמד מוסר מה"כספומט". הוא תיאר יהודי שראה את חברו ניגש לקיר הבנק, מקיש כמה נקישות, ובחלוף כמה שניות שולף מן הקיר חבילה גדולה של שטרות כסף מרשרשים. בהתלהבותו הרבה, ניגש אף הוא לקיר, הקיש עליו והמתין לקבלת השטרות, אך לשווא. ניגש אליו חכם אחד ואמר לו: "לא ולא. כספומט הוא, להבדיל, כמו שכר ועונש בעולם הזה ובבא. ראשית אתה, צריך זקוק ל"חשבון" פעיל, מצוות ומעשים טובים שצברת בדי עמל והפקדת בו. שנית, צריך אתה שתהיה "יתרה" בחשבונך: שיהיו בו יותר מצוות מאשר עבירות, ולא תלקה ב"משיכת יֶתֵֶר" שלא תאפשר לך ליהנות מהמכשיר; ושלישית אתה צריך לדעת ולשנן את "הקוד הסודי", שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך ותשננם שוב ושוב כדי שייפתח בפניך הצוהר ותוכל ל"משוך" את פירותיהם.
מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין עליו השלום, קיים בעצמו מצוות הרמב"ם (הלכות דעות פרק ד): "היות הגוף בריא ושלם – מדרכי השם הוא… ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק", ונהג לשחק כדורסל עם תלמידיו בישיבת "הר עציון" בשעות המאוחרות של לילות חמישי, בסיום 'סדר ערב' (אחת השאלות ההלכתיות המרתקות שהובאו לפתחו בהקשר זה היא השאלה האם רשאי תלמיד ל'חסום' את רבו בדרכו לסל, גם תוך הפעלת כוח פיזי, והאם אין בכך פגיעה ב'כבוד הרב'. הרב השיב לשאלה האחרונה בשלילה, בבססו את תשובתו על שלל מקורות שמבחינים בין פגיעה מכוונת בכבוד לבין פגיעה שנעשית "אגב גררא", תוך כדי עיסוק במלאכה).
לא פעם היה משלב בשיחותיו דוגמאות מעולם הספורט, במיוחד מענפי הבייסבול והכדורסל, שבהם עסק בשנות נעוריו. כפי שהעיר בהספדו בנו, הרב משה ליכטנשטיין, ראש ישיבת "הר עציון", נוֹהַג זה לא נועד רק כדי לעורר את התלמידים מרבצם, לשֵם שילוב של ביטוי אישי בדברים או למען העלאת זיכרונות נוסטלגיים מתקופת הנעורים. היה בכך ביטוי ללקח הגדול שניתן ללמוד מעולם הספורט.
המאמץ העילאי שכרוך בעיסוק רציני בספורט, המשמעת העצמית, העמל והיגיעה, האינטנסיביות, ההתלהבות והמחויבות הטוטאלית, והשעות הרבות שמוקדשות לכך, עשויות להיות סמל ומופת, כמובן "להבדיל" ובשינויים המחויבים, למאמץ שיש להשקיע בעמל התורה ובעבודת ה'.
כדרכו, קיים הרב גם בתחום זה את מצוות "בכל דרכיך דעהו", וביקש לאלף את תלמידיו בינה אגב המשחק. בכמה משיחותיו שילב תובנות רבות משמעות מעולם הספורט. כך, למשל, ראה במשחק קבוצתי שיעור בהלכות מוסר: שחקן המשחק בקבוצה ומבקש להיות "פרש בודד" על המגרש, לקלוע בעצמו כל הזמן לסל בלי לשתף את חבריו, פגום מבחינה מוסרית. העזרה, השותפות, האחווה ההדדית, הן תכונות יסוד בספורט שיש לאמץ גם מחוץ למגרש.
בהזדמנות אחרת קטע את המשחק באמצעו והודיע לתלמידיו-עמיתיו למגרש: "אתם משחקים באופן לא מוסרי!". לתהיית התלמידים שלא ידעו להיכן מכוונים דברי רבם, הסביר: "אתם לא מתאמצים לרדת להגנה". המאמץ העילאי והמשמעת העצמית היו עבורו עמוד האש ועמוד הענן. כך בספורט, וכך מקל וחומר בלימוד התורה.
הרב ליכטנשטיין הביא "ראיה" מעולם הספורט גם לעניין ההבחנה החשובה בין עיקר לטפל. כאשר נתבקש ל"זרום" עם 'רוח הדור', ולהסכים למגמה הרווחת בכמה ישיבות ומכינות שביטויה בנטישת לימוד הגמרא בעיון לטובת לימודי בקיאות, הלכה, מחשבה וחסידות, התנגד לכך בחריפות. "אכן, זו תורה וזו תורה, אך 'נטישת' הגמרא כמוה כמעבר מעיסוק בכדורגל או בכדורסל לעיסוק בספורט יַמי נידח וראיית שניהם כשווים בין שווים". והיודע להבחין בין יום ולילה, שלא לומר בין תכלת לכרתי, יֵדע ויבין מה בין שניהם.
הוא הדין לעניין ניצול הזמן. בתו אסתי, ראש בית המדרש לנשים במגדל עז, למדה הימנו שיעור גדול אחר בעבודת ה': "אם בדקה האחרונה במשחק הכדורגל או הכדורסל ניתן לשנות את התוצאה, אז גם בדקה האחרונה בשיעור ניתן להתחיל וללמוד משהו חדש. כל דקה חשובה". ובקצירת האומר: "מוסר העבודה של הספורט, התובנה שבספורט אדם מתאמץ למצות מעצמו יותר ממה שהוא יכול", לקח גדול הוא בעבודת ה' ובלימוד תורה. נצא – ונלמד.
(פנחס תשעח)
