מערכת שבתוןהרב שלמה שושן
ראש הישיבה וגרעין קרן קהילות בבית שאן
שבת פרשת במדבר חלה כמעט תמיד קודם לחג השבועות, כרומזת לנו שישים אדם עצמו כמדבר כדי לזכות לקבל את התורה. דרשו חז"ל על הפסוק בשירת הבאר (במדבר יח' – יט') – "וממדבר מתנה, וממתנה נחליאל ומנחליאל במות" – כיון שמשים אדם את עצמו כמדבר התורה ניתנת לו במתנה ומשם זוכה לנחלת א-ל (ירושת הארץ) וכו'. בהבנה פשוטה אפשר להבין שהכוונה היא שהאדם ישים את עצמו כהפקר כמו המדבר ללא שום רצונות משלו ויבטל את כל רצונותיו, כדי שיהיה מקום לרצון ה' לחול עליו. אלא שחז"ל לימדונו – "עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך". ונשים לב שחז"ל דבקו בלשונם לומר "עשה רצונך" ולא אמרו "בטל רצונך". יש דרגה שבה האדם מבטל את כל רצונותיו ואין בלבו שום רצונות חוץ מרצון ה', אלא שברוב המקרים מצב זה לא מחזיק מעמד, כי סוף סוף הרצונות החבויים והמודחקים יפרצו החוצה, ואז חלילה הם יהיו סותרים לרצון ה'. הדרך הנכונה בעבודת ה' היא להעמיק ולברר את רצון ה', ולראות ולהרגיש איך הוא מרומם ומעדן את הרצון העצמי הפנימי של האדם, שגם הוא בטהרתו נובע מהנשמה האלוקית המחייה את האדם. לכך התכוונו חז"ל בדייקם בלשונם – "עשה רצונך כרצונו". מהי, אם כן, המשמעות של דברי חז"ל שישים האדם את עצמו כמדבר כדי שיזכה לקבל את התורה?
בפרשת יתרו, בפסוקים העוסקים בהכנה לקבלת התורה, אומר הקב"ה למשה – "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". בשונה מההבנה הפשוטה, תרגום יונתן בן עוזיאל מתרגם כך את הפסוקים הנ"ל: "…וטענות יתכון על עננין הֵי כעל גדפי נשרין מן פילוסין, ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא, ובההוא ליליא אתיבית יתכון…". התרגום מוסיף דבר מדהים, שקודם למתן תורה לקח הקב"ה את עם ישראל למקום של בית המקדש בארץ ישראל, ושם הקריבו את קורבן הפסח ומשם החזירם והביאם לקבל את התורה.
מדבריו למדים אנו, שחלק מההכנה לקבלת התורה היה לא רק עצם הקרבת קורבן הפסח, אלא פגישה עם הקדושה של מקום המקדש בארץ ישראל (אף שעדיין לא נבנה המקדש), ומתוך אותה קדושה יכולים לעלות ולזכות לקבלת התורה בהר סיני.
לאור דברי תרגום יונתן בן עוזיאל ניתן לומר שכוונת חז"ל שישים אדם עצמו כמדבר אינה בביטול רצונותיו (כפי שדייקנו לעיל) אלא בצימאון שיש במדבר לקבל לתוכו כל מים המחיים אותו. רק במדבר יודעים להעריך את ערכם של המים, ומים פיזיים לא חסרו לבני ישראל במדבר. מה שחסר להם זה הצימאון לא-ל חי וכדי להרגיש את הצימאון לא-ל חי ולהבין את מטרת נתינת התורה לישראל, לוקח אותם הקב"ה למקום המקדש וכשהם שבים להר סיני, יש בהם צימאון עצום לאותה שכינה שפגשו בה במקום המקדש ונפשם מתאווה וצמאה להופעה האלוקית בהר סיני. הכנה זו לקבלת התורה משמעותית להבנת מטרת נתינת התורה לישראל. התורה ניתנה לישראל כאומה, ולא כיחידים ולכן קבלוה רק כשהיו ששים ריבוא ולא קודם לכן, ומטרת נתינתה היא הופעת השכינה וגילוייה בתוך העולם הטבעי ללא שחלילה תיפגם או תתחסר וזה יתכן רק במקום הקדושה בארץ ישראל.
(במדבר תשעז)
