סכנה מהתפלגות האומה

לאחר תוכחתו הקשה של משה, ניתנה הרשות לבני גד ובני ראובן להתיישב בעבר הירדן המזרחי בכפוף לתנאי הדורש מהם להיות שותפים מלאים בכיבוש הארץ. אולם באופן לא צפוי אנו מוצאים שלא רק בני גד וראובן מקבלים נחלה שם, אלא גם חצי שבט המנשה: 'וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ …'.
מהיכן נולד הרעיון, ששבט מנשה יירש חלק מעבר הירדן? זאת ועוד, אם הוחלט לתת למנשה נחלה בעבר הירדן מדוע זכו לכך רק מחצית השבט? הרמב"ן (לב,לג) מסביר שאכן עבר הירדן היה מיועד רק לבני גד ובני ראובן. אולם משעה שראה משה ששטחה של הארץ בעבר הירדן המזרחי גדול מאד, החליט לפתוח 'מכרז' לכלל האומה על חבל ארץ זה וחלק משבט מנשה נענה להצעתו והצטרף להיות בין הנוחלים. הרמב"ן משער שאותו חלק היו רועי צאן והיה נוח להם לשבת בחלק המזרחי. המדרש בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, מטות דף קמ ע"ב) מציע הסבר אחר: ' וחצי שבט המנשה – לפי שגרם מנשה בן יוסף לשבטים לקרוע בגדיהם על מעשה הגביע הנמצא באמתחת בנימין, לפיכך נקרעה נחלתם חציה בארץ וחציה מעבר לירדן'.
הדרשן דייק מתוך הפסוק, שמזכיר גם את אביו של מנשה – יוסף: 'וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף', שיש צורך לבדוק זיקה היסטורית לפרשתנו. בעת שאחיו של יוסף חוזרים לבית אבא, יוסף מצווה את האיש המופקד על הבית, להטמין את הגביע בשקו של בנימין – ' וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ'. תרגום יהונתן מפרש, שהשליח היה מנשה. לאחר שהתגלה שאכן הגביע בשקו של בנימין האחים קורעים את בגדיהם – 'וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה'. האם המדרש רוצה ללמד אותנו פרק נוסף בעונש של מידה כנגד מידה, ששבט מנשה נחלק לשנים משום שמנשה גרם לבהלה מיותרת שהביאה לקריעת הבגדים?, או שמא ניתן להציג פן אחר למדרש. על אף שפשוטו מצביע על עונש כלפי מנשה, עדיין ניתן להסביר, שמדובר דווקא בזכות מיוחדת שנזקפת לשבט מנשה. המטרה בשימת הגביע בשקו של בנימין הייתה לבחון את האחים במבחן ערבות. זו הייתה שעת מבחן לאחים כיצד לנהוג בשעה של משבר, כשהאח הצעיר גונב את הגביע. האחים גילו יחס אוהב כלפי בנימין. הם עמדו במבחן. קריעת הבגדים היא עדות נאמנה לחשיפת הערבות בין האחים. אם כן, מנשה שנשלח למשימה זו, הפך לשושבינים של אחדות.
והנה לאחר זמן רב, התמודדות דומה. בזמן ששני השבטים עוקרים מארץ ישראל ומתיישבים בעבר הירדן, יש צורך להביא לשם חלק משבט מנשה. שני השבטים הם בניה של לאה. האחד ראובן בכור לאה והשני גד בכור זלפה שפחת לאה. סכנה של התפלגות מרחפת על עם ישראל ומשה מנסה בכל כוחו למנוע את הנזק. למשימה זו נשלח מנשה, שהוא בכור יוסף, בכורה של רחל. אותו מנשה שבעבר באמצעות הגביע איחד את האחים, מתגייס למשימה דומה. חצי האחד משבט מנשה מתלווה לשבטים שבעבר הירדן, וחצי השני מהשבט נותר בארץ. כך יוכל שבט מנשה לחבר בין בניה של לאה בעבר הירדן לשאר העם שנותר בארץ ישראל.
הדברים נוגעים גם לתקופתנו. רוב העולם היהודי יושב בארץ ישראל. אולם חלק משמעותי וגדול נמצא בחו"ל. הצורך בהעצמת הקשר בין יהודי ארץ ישראל ליהודי הגלות הוא הכרחי. רוב יהדות חו"ל היא רפורמית או קונסרבטיבית. על אף המחלוקת הגדולה, שיש בין היהדות הדתית בארץ לבין חלקים משמעותיים הנמצאים בגולה, יש צורך לשמור על קשר חם ואוהב. אסור לזרוק אף פלג מהעם היהודי, בדיוק כמו שני אחים ממשפחה אחת שיודעים לשמור על אהבה וחברות גם כאשר קיים שוני גדול בניהם.
(מטות תשעו)