ד"ר יצחק קניגסברגכאשר בלק שכר את בלעם לקלל את עם ישראל, הוא דאג לכך שבלעם לא ייחשף לכל העם אלא רק לקצהו: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם" (במדבר כג'). בלק פירש את המסר שהעביר אליו בלעם בשם ה': "לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" (שם כב') בצורה סרקאסטית: את העם לא תאור אך את קצהו אתה רשאי לאור. המלבי"ם: "אני מצווך שרק אפס קצהו תראה ולא תראה את כולו, שכדי שתחול בם הקללה היה צריך שישים עינו רק על מקצתם ולקלל קצה העם ע"י שיפריד בין כללותם, כי כשהקבוץ מחובר לפניו אי אפשר שתחול בם קללה ועין הרע".
איך ניתן להסביר את המגמה של בלק לקלל את קצה העם ולא את כולו על פי פירוש המלבי"ם?
האמירה: "השלם גדול מסך חלקיו" מיוחסת לאריסטו, והיא מבטאת תורה שלמה המקדשת את המוצר השלם, ורואה בו משהו נשגב וגדול יותר מסך כל מרכיביו. הצורה השלמה היא ארגון החלקים לכלל תבנית מסוימת, וכך היא כוללת תכונות תבניתיות שאינן קיימות באוסף אקראי של חלקיה. נדגים: נמלה יחידה היא חיה די פשוטה, אבל קן נמלים – זה כבר עולם מורכב להפליא. בעוד נמלה אחת יכולה לעשות מעט מאוד פעולות ולהעביר מעט מאוד מידע, קן נמלים שלם יכול לעשות דברים מדהימים, אף שאין מנהיג הדואג לסנכרן את הפעילות הזאת: נמלים בונות מבנים הנדסיים מורכבים ללא תוכנית בנייה כי השלם עולה על סך חלקיו, לפי חוקיות שכל פרט נשמע לה. כאשר בני אדם חוברים יחד ברשת קשרים פיזית – למשל בניין משותף או עיר – או ברשת וירטואלית, הם מציגים התנהגות שיש בה דמיון להתנהגות של קן נמלים. כך לדוגמה, "מניין" עולה על סך עשרה מבוגרים המקובצים במקום אחד באופן אקראי.
עם ישראל היה השלם שהיה מורכב מבני ישראל. בשלם אסור היה לפגוע ולקלל "כי בָרוּךְ הוּא", ולכן חיפש בלק לפגוע בקצה העם – במרכיביו.
המקומות שנבחרו לפגוע בקצה העם היו: במות בעל, ראש הפסגה, ראש פעור, שמזכירים עבודה זרה. בלק ביקש לתפור תיק לעם ישראל, להפליל אותם בעיני הקב"ה, ובדרך זו: "אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ". בלעם נבחר למלא את המשימה. הוא חיפש את הפרצות, חטא העגל וחטאים נוספים, שישמשו כמקטרגים בתפירת התיק. ה' שלח לו מסר: "לֹא זָעַם ה', לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל". הקב"ה כיפר לעם ישראל על חטאיהם במדבר. השליחות נידונה לכישלון… כמעט.
אם אין אפשרות לתפור תיק על סמך הראיות הקיימות, יש לייצר את הראיות המפלילות. ממרומי בעל פעור, הוא השקיף כנראה על הצד הדרומי של מחנה ישראל. בצד זה שכנו השבטים ראובן, שמעון וגד במחנה ישראל, ומשפחת הקהתי במחנה לוי. הקצה הזה בעם ישראל היה מועד לפורענות. מכאן יצאו קורח (הקהתי) ועדתו, דתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן ונקהלו על משה ואהרון. מכאן יצאה הקריאה של בני גד ובני ראובן: "אל תעבירנו את הירדן", ואילצו את משה לתת להם נחלה מעבר הירדן מזרחה. בקצה זה של עם ישראל, הצליח בלעם במשימתו:"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב, וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר" (שם כה').
בראש ההוללים התייצב זימרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני. היה זה: "בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה' "(שם לא'). כך הצליח בלעם לפגוע בקצה העם, לייצר את הראיות ולתפור את התיק ולהפליל אותם. הוא קיווה שכל עם ישראל ייצמד לבעל פעור. בפועל, היו אלה 24,000 המתים במגיפה, יוצאי שבט שמעון בלבד (רש"י).
(בלק תשעו)
