כיצד אומרים תפילה של בלעם הרשע?

הרב יוסף צבי רימון

תפילת "מה טובו" פותחת את כניסתנו לבית הכנסת. כך אנו נוהגים, שמיד בכניסתנו לבית הכנסת אנו אומרים "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל". פשט הפסוק הוא ביחס לאהלים של עם ישראל, אולם, חז"ל (סנהדרין קה:) פירשו זאת ביחס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, וממילא הפסוק מתאים לכניסה לבית הכנסת.
אולם, לכאורה דבר זה תמוה. הרי זהו פסוק שאמר בלעם הרשע, מתוך מגמה לקלל את ישראל. כיצד אם כן, משתמשים אנו בדבריו, ואף פותחים בהם את התפילה?
המהרש"ל (שו"ת המהרש"ל סימן ס"ד) אכן לא אמר "מה טובו" מסיבה זו:
" ובבוקר כשאני בא לבית הכנסת, מתחיל אני בפסוק 'ואני ברוב חסדיך' ומדלג הפסוק הראשון 'מה טובו אהלך', שאמרו בלעם ואף הוא אומרו לקללה".
ואמנם, ישנם סידורים ראשונים שבהם לא נמצא נוסח זה של "מה טובו" (אבודרהם בתחילת התפילה ובשער השמיני; כלבו), אולם, מאידך, מצאנו כבר בסידור רב עמרם גאון, את הנוסח של "מה טובו" (ובמזור ויטרי):
" הנכנס לבית הכנסת אומר 'מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך'".
כנראה שטעם הדבר הוא, שהגמרא בסנהדרין קה: אומרת, שמתוך ברכותיו של בלעם הרשע, ניתן ללמוד מה הייתה כוונתו לקלל. מדברי הגמרא עולה, שבכל הברכות, בלעם הצליח. אמנם, באותו דור לא התקיימה הקללה, אבל במהלך הדורות, התקיימו קללותיו של בלעם. כל זה נכון פרט לאחת: "מה טובו אליך יעקב, משכנותיך ישראל":
" אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות (במדבר כ"ד) מה טבו אהליך יעקב, לא תשרה שכינה עליהם – ומשכנתיך ישראל, לא תהא מלכותן נמשכת – כנחלים נטיו, לא יהא להם זיתים וכרמים – כגנת עלי נהר, לא יהא ריחן נודף – כאהלים נטע ה', לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – כארזים עלי מים, לא יהיה להם מלך בן מלך – יזל – מים מדליו, לא תהא מלכותן שולטת באומות – וזרעו במים רבים, לא תהא עזה מלכותן – וירם מאגג מלכו, לא תהא אימת מלכותן – ותנשא מלכתו. אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, שנאמר 'ויהפך ה' א-להיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך' (דברים כ"ג) – קללה, ולא קללות".
רק הברכה של "מה טובו אליך יעקב" נשארה לדורות. ברכה זו, מכוונת בפשטה לאהלים של עם ישראל, אולם, חז"ל הבינו שהברכה מתייחסת לבתי כנסת ובתי מדרש. ביחס להם אומרת הגמרא, שקללתו לא התקיימה. בכל דור ודור, היו קיימים בעם ישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות. גם בתקופות קשות ביותר.
מסתבר, שלכן אומרים תפילת "מה טובו", כי זו תפילה שבלעם לא הצליח להפוך לרעה, אף לא לעתיד (עיין סידור צלותא דאברהם).
ייתכן עוד, שפסוק זה בא לחזקנו בכניסתנו לבית הכנסת: אף אדם לא יוכל לפגוע בנצחיות עם ישראל. גם מי שינסה לפגוע ולקלל, יהפוך ה' את הברכה לקללה "ויהפך ה' א-להיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' א-להיך'" (דברים כ"ג). הקב"ה אוהב אותנו, ודואג לנו.
ואולי הדבר אמור לחזק גם אצלנו את הראייה הטובה. לדעת שרצון ה' לברך ולא לקלל. גם בלעם שחפץ היה לקלל, נאלץ להתהפך ולהתבונן בראייה טובה "מה טובו". וכך אנו פותחים את התפילה, ומחדירים ללבנו מבט של ראייה טובה: "מה טובו".
לסיכום: עם ישראל נוהג לומר את הפסוק "מה טובו" למרות שבלעם הרשע אמרו, כי הוא לא הצליח ברצונו, ובאמירת פסוק זה אנו מבטאים את אהבת ה' אלינו, שהופך לנו את הקללה לברכה, ואנו מלמדים את עצמנו, להפוך את כל ראייתנו, לראייה טובה – "מה טובו".
(בלק תשעו)