ד"ר עמוס בר דעפרשת בעלותך פותחת בעניין הדלקת מנורת המאור ובהוראה: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", ניסוח המצריך פרשנות. אחד מן הפרושים מסביר כי המנורה עמדה ממול השולחן והטילה את אורה עליו. כידוע המנורה ואורה מסמלים את אור התורה והשולחן מסמל את לחמו וענייניו הגשמיים של האדם, ומכאן שעולמו הגשמי של האדם צריך להיות מואר באור התורה ומצוותיה. סמליות נוספת מוצגת בהתאם למקומם של המנורה והשולחן במשכן. ממקום המנורה העומדת בדרום למדו חז"ל ש"הרוצה לחכים ידרים" וממקום השולחן העומד בצפון למדו ש"הרוצה להעשיר יצפין" (מעניין שלאורך ההיסטוריה ואף במקומותינו החיכוכים בין הצפון לדרום הם בין האזורים העשירים יותר לבין אלו העניים יותר). לימוד זה אינו מובן כל צורכו, שהרי מה לשני רוחות השמיים ולעושר וחוכמה? ומסתבר שיש כאן רמז בתוך רמז, שהרי בכיווני שושנת הרוחות צפון הוא כלפי מעלה ודרום הוא כלפי מטה כיוונים המסמלים את התכונות ההפוכות הנדרשות בקניין התורה לעומת השגת העושר. קניין התורה דורש כפיפות קומה ונמיכות רוח, בבחינת דרום שהוא למטה (וכן התורה נמשלה למים היורדים כלפי מטה ולמדבר, כדי שאדם יעשה עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל) והשגת העושר דורשת הרמת הראש וזקיפות קומה, בבחינת הצפון שהוא למעלה. נוסף על כך הצפון מוצפן מאור השמש, דבר הנאה לעושר, שכן אין בו ברכה כאשר שוזפת אותו עין הרע, בבחינת "אין הברכה שרויה אלא על הדבר הסמוי מן העין", ולעומת זאת הדרום חשוף לאור השמש, מקום המדבר, רמז לאורה של תורה שקרניה שלוחים למרחקים והיא פתוחה לכל כהפקר לכל דכפין.
מעניין שדווקא מדינת ישראל שמייסדיה היו בעלי מוטיבציות חילוניות הפכה למרכז עולמי לתורה. כמות הישיבות ולומדי התורה ומספר הפרסומים התורניים היוצאים מן הארץ אין להם אח ורע בהיסטוריה הישראלית. דווקא מדינת ישראל מהווה את המצע למימוש הפסוקים מישעיהו ומיכה "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". האם תורה זאת נושאת את נושאיה? זאת אחת מן השאלות המנסרות בתקופה האחרונה בחלל המרחב הציבורי, ואכמ"ל.
בשנים האחרונות נחשפים חוגים רחבים של האוכלוסייה לחוכמת ישראל במסגרות שונות של חבורות לימוד, גם בקרב ציבור שומרי תורה וגם בקרב צבורים שאינם שומרי תורה ומצוות. בשעורי דף היומי ופרשת השבוע שעד לפני כמה שנים היה ניתן למצוא רק פנסיונרים ומבוגרים התרחבו השורות לכל הגילאים. לתורה יש עדנה בתקופה האחרונה בה אוכלוסיות רחבות קובעות עיתים לתורה ומסתופפות מדי יום בבתי כנסיות ללימוד תורה על כל מקצעותיה.
מסתמן שבציבור שאינו שומר תורה יש צמא לקנות דעת בחוכמת ישראל דבר שמתבטא בתופעות כמו הקמת ישיבות חילוניות, יסוד חוגי פרשת שבוע ותיקוני חג השבועות כפי שראינו בחג האחרון. תמורה זו בציבור החילוני היא מבורכת, אולם עדיין יש להעמיד הבדלה-מבחנת בין תורה שיש בה אמונה ללימוד שאין בו אמונה, שהוא חלק מנטייה אינטלקטואלית, התקשרות למסורת האבות, המהווה צורך של זהות, או מוצר נוסף על מדף הסופרמרקט הרוחני של תקופת הניו אייג'. יש לתמוך במגמה לקרב רחוקים באמצעות הנגשתם לתורת ישראל ובתקווה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אך עם זאת יש מקום להציג את ההתחייבות לעולם המעשה היהודי במסגרת ההלכה כמכוננת את היהדות ושבלעדיה תורת ישראל חסרת כל ערך, בבחינת "נר מצווה ותורה אור".
(בהעלותך תשע)
