אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')פרשת השבוע מפגישה אותנו עם סיפורו של בלעם וגיוסו על ידי בלק בן ציפור לטובת המואבים. בלעם נשכר כדי לקלל את עם ישראל, שמעוצמתו חשש בלק.
בתלמוד מוזכר שמו של בלעם בן בעור בין שבעת הנביאים שקמו לאומות העולם. חז"ל אף משווים אותו למשה רבנו "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. ואיזה זה? זה בלעם בן בעור". בחז"ל אף מוצאים גישה לפיה לבלעם היה יתרון בשלושה דברים על משה. המדרש אף מייחס לו רמת הפשטה כה גבוהה עד שבכוחו לדעת את הרגע שבו הקב"ה כועס.
בלעם, ביחד עם שרי מואב בדרכו אל בלק, כשהוא רכוב על אתונו. במהלך הדרך האתון פותחת את פיה ומדברת עם אדונה, בלעם. התופעה שאתון מדוברת היא חריגה, ולא סתם חריגה, אלא שהיא נבראה כבריאה מיוחדת, ופי האתון נמנה בחז"ל עם עשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. וכאן עולה השאלה מדוע הוצרכה בריאה מיוחדת כדי לראות את המלאך? הרי בהתאם לגדולתו של בלעם היה יותר פשוט לפקוח את עיניו, הוא היה רואה את המלאך והכל היה ממשיך רגיל, מדוע היה צורך לברוא בריאה מיוחדת?
כדי להשיב נתבונן בתכונותיו של בלעם כפי שאלו משתקפות במסכת אבות. לפי חז"ל בלעם מקפל בתוכו תפיסות אגוצנטריות שמושתות על "עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה". 'עין רעה' עניינו קנאה או רדיפת ממון. רוח גבוהה משמעו בעל גאווה. נפש רחבה הכוונה לאדם שהוא גס רוח, או בעל תאוות.
מוכרת לנו הנהגתו של ר' אליעזר הקפר, שלימדנו במסכת אבות: "הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". אלא שחזרת הדברים, במשנה נוספת והסבתם לשני מנהיגים 'אברהם' ו'בלעם', באה להמחיש היכן במיוחד מצויות מידות אלו –באנשי ציבור, שלעיתים מונעים בשליחותם ממניעים זרים, מתוך אינטרסים ולא בגלל שהם הראויים והמתאימים ביותר לתפקיד.
מפרשת בלעם יכולים ליטול מסר לכל מי שמבקש לעסוק בצורכי ציבור. על נבחר ציבור שמעוניין להצליח בתפקידו להקפיד לאמץ את תכונותיו של אברהם אבינו, שהן בבחינת ההפך הגמור מבלעם, 'עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה'. תכונות אלו מבקשות להפקיע מהאדם ומנבחר הציבור את העיסוק בעצמו וממקדות את הסתכלותו על האחר.
(בלק תשפ)
