הַאַחֵיכֶם ??

כאילו לא עברו 3500 שנה מאז שאל משה את בני גד ובני ראובן את השאלה הקשה – 'הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה ?', ואותה שאלה ניצבת גם לפתחנו ומאתגרת גם את בני דורנו.
העובדה שבמדבר, למרות היותו מורכב משנים עשר שבטים- העם היהודי בסך הכל התנהג כעם אחד- עדיין לא מבטיחה את הלכידות החברתית והערבות ההדדית גם עם הכניסה לארץ. כניסה לארץ עם כל היופי והרומנטי שבה, יש בה גם סכנה גדולה של אובדן תחושת האחווה, הדאגה ההדדית, ולקיחת האחריות על הכלל. כניסה לארץ יכולה בהחלט להוביל די מהר למצב של 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו' ו'שלום עליך נפשי'. כניסה לארץ יכולה מהר מאד להביא את האנשים כפרטים ואת הציבור ככלל למצב פיזי נפשי ורוחני של –" פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ, וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה, וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".
האתגר הגדול הניצב בפני משה הוא איך שומרים על מסגרת של עם גם כאשר הוא מורכב משנים עשר שבטים שונים, שעכשיו, עם הכניסה לארץ כל אחד מהם ילך לחבל הארץ שלו, ידאג לאינטרסים שלו, ולא בהכרח יתעניין בגורלו של אחיו הנמצא בקצה השני של הארץ.
אולי לכן, כאשר משה חש שמשהו בלכידות הזו מתחיל להיפרם עם בקשתם של בני גד ובני ראובן להישאר מעבר הירדן- הוא בוחר להשתמש במילת הקוד היהודית- 'אחים'- 'הַאַחֵיכֶם' . כל כך מזכיר את דברי יוסף לאותו איש בשדה – 'אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ'.
דומני ואותו אתגר שניצב אז בפני משה, ניצב בפנינו בעת הזו. אלפיים שנה בגלות , למרות הריחוק הגיאוגרפי, למרות השפות השונות, העדות השונות והשבטים השונים- הצליח העם היהודי לשמור על עצמו כעם אחד, שגם עם גופו מפוזר בין כל העמים הרי שליבו פועם כאחד.
והנה שבנו ארצה, חזרנו הביתה – והאתגר הגדול עדיין לפנינו. יש לנו ב"ה מדינה לתפארת, עם הרבה הצלחות והרבה מה להתברך ולהתגאות בה, ועם זאת- סערות הימים האחרונים מאיימות לפרום חוטים מקשרים, לעמעם את האחווה, להחליש לכידות, ולהשכיח ערבות הדדית מהי. קול אמת בזעקה הנוקבת של משה –'הַאַחֵיכֶם' עדיין מהדהד גם בדורנו.
יש כוחות מבית ומחוץ שהאחווה היהודית ההיסטורית הזו היא לצנינים בעיניהם. יש כוחות שבשם כל מיני סיסמאות וערכים שמקורם אינו בבית הגידול היהודי מנסים להפוך אותנו למה שאנחנו לא. יש תנועות ששמו לעצמן למטרה לחלל כל חלקת אלוקים קטנה שנותרה במחנה ישראל. יש אנשים שכבר אינן חשים שהם אחים, והערבות ההדדית לכל יהודי היא כבר מהם והלאה.
כגודל הטוב בארץ כך גם גודל האתגר.
משפחה לא בוחרים, ומאתגרים לא בורחים.
למרות הרוחות המנשבות, למרות הסטירות שסופגים, למרות כפיות הטובה והצביעות שחשים רבים, למרות כל אלו שפועלים למחיקת האחווה, לא נחדל לרגע לשמוע את קולו והגדרתו של משה רבנו הזועק 'הַאַחֵיכֶם', ואת קולו של יוסף המבקש את אחיו- 'אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ'.
(מטות תשעו)