לא איש אל

בלק לקח את בלעם לשדה צופים כדי שיקלל את עם ישראל. במקום הקללה ה' שם בפי בלעם את הדברים הבאים:
"וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר: לֹא אִישׁ אֵ-ל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם" (במדבר כג').
השילוב של וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר עם לֹא אִישׁ אֵ-ל הם הבסיס לאמונה בא-ל עליון. רק דרך משל ניתן להבין את מציאותו של הא-ל כי "לא איש אל". את מציאותו ופועלו אפשר להסביר דרך משל בבחינת "דברה תורה כלשון בני אדם". אילו דיברה התורה כלשון הא-ל, לא ניתן היה להבין את האמור בה, כי קשה לנו להשיג את מציאותו ברמה האלוקית. המשל עוזר להבין מציאות זאת ברמה האנושית, אך תמיד חובה לזכור את האקסיומה הבסיסית כי לֹא אִישׁ אֵ-ל, וכן "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו נה').
בתנ"ך הא-ל מופיע באמצעות דימויים אנושיים – "האנשה", בתחום הגוף – רואה, מדבר, מתהלך וכו' ובתחום הרגש – אוהב, כועס, נעצב וכו'.
את הסיבה להבאת דימויים אלה מסביר הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק א' הלכה ט'): "אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו, כתובים באצבע א-להים, יד ה', עיני ה', אזני ה', וכיוצא בדברים האלו, … דיברה תורה כלשון בני אדם, והכל כינויים הן, שנאמר אם שנותיי ברק חרבי, וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג אלא משל והכל משל … ואמתת הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו". וממשיך הרמב"ם (שם, הלכה יב'): "והואיל והדבר כן הוא, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים הכל משל ומליצה הן".
בחיי היום יום, כאשר מתעורר צורך בהסבר נושא מופשט הקשה להבנה, משתמשים באמצעי המחשה.
ז'אן פיאז'ה – פסיכולוג, אבי תיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית טוען שילדים עד גיל 12 נמצאים בשלב שנקרא "האופרציות המוחשיות". בשלב זה נרכשים כישורי חשיבה חשובים על בסיס עשייה, אך יכולות החשיבה המופשטת עדיין אינן מפותחות. לכן כשמסבירים לילדים צעירים מושגים מופשטים משתמשים באמצעי המחשה שהתלמידים יכולים להפעיל. בעזרת ההמחשות יוכלו הילדים לפתח בהמשך חשיבה מסדר גבוה ויכולות הפשטה. ניתן להשתמש באמצעי המחשה פיזיים או אמצעי המחשה וירטואליים.
מאחורי השימוש באמצעי ההמחשה מסתתר הרעיון שהוא עוזר לנו בהבנת המופשט, אך הוא לא המופשט עצמו.
(פנחס תשעח)