ד"ר יצחק קניגסברגאחד האיסורים החלים על היהודי הרוצה למצוא מזור לנפשו הדואבת, הוא להתנזר משתיית יין, חומץ יין, ומאכילת מוצרי הגפן: "מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל" (במדבר ו').
מדוע נאסר על הנזיר לשתות יין וחומץ יין, ולאכול את מוצרי הגפן?
מאז ומתמיד, שימש היין בעם ישראל באירועי שמחה וימים טובים. חז"ל נתנו לזה ביטוי, כאשר הם קבעו ברכה מיוחדת ליין: "בורא פרי הגפן", ובכך להבדילו משאר מיצי פירות העץ ופירות האדמה. עוד קבעו כמה דברים של מצווה על היין, כגון מצוות קדוש שבת ויום טוב, מצוות הבדלה, מצוות ברכת המזון, מילה, אירוסין ונישואין, וכיוצא באלה. הסבר לכך נמצא במס' סנהדרין (לח',ב'): "טעמא דתקנו קידוש על היין, שכיון שבשעה עשירית סרח אדם הראשון, ויש אומרים שאותו עץ גפן היה, לכן אנו מקדשין אז על היין כדי לכפר על חטא של אדם הראשון".
הנזיר נקרא חוטא כי בתום ימי ניזרו הוא מביא קרבן חטאת: "מה תלמוד לומר 'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש'? וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין" (נזיר יט',א'). המסקנה היא שחז"ל התייחסו בצורה חיובית לשתיית היין.
כזכור, הכרם הראשון וגידול גפנים במקרא מיוחסים לנח. סיפור נח כולל גם את צדדיו האפלים של היין ותופעת השכרות.
" וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (בראשית ט'). למרות היחס החיובי של חז"ל לשתיית יין, הם הזהירו אותנו מפני שתייה מוגזמת: "אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (סנהדרין, ע). עוד נאמר במשלי: "אל-תהי בסבאי-יין" (משלי כ"ג כ).
בכדי להבין מדוע שתייה מוגזמת של יין מביאה לידי שכרות, ננסה להתחקות אחר ייצור היין ותכולתו.
לאחר הבציר, הענבים נסחטים ומתקבל נוזל התירוש העשיר בסוכר. את הסוכר יש להפוך לאלכוהול, על ידי הוספת שמרים מיוחדים המעודדים את תהליך התסיסה. בתהליך זה הסוכר שבענבים הופך לאלכוהול מסוג אתנול, שריכוזו ביין נע בין 10% – 16% , ביחס ישיר לכמות הסוכר בתירוש.
כתוצאה משתיית יין, האלכוהול נכנס לדם. כשריכוז האלכוהול בדם מגיע ל 0.1% מתחילים להופיע שינויים בפעילות המרכזים העליונים של המוח – מצב הרוח ועימו הביטחון העצמי משתפרים. ככל שעולים בריכוז האלכוהול בדם, המצב מתדרדר – יכולת הריכוז יורדת, המעצורים הנפשיים ממשיכים להתרופף, תוך נטייה לאלימות. ריכוז של 0.6% ומעלה, גורם לסכנת נפשות.
האיסור הגורף לשתיית חומץ היין ואכילת שאר מוצרי הגפן, בא להדגיש את החומרה שבאיסור שתיית יין, כדי שהנזיר לא ימצא לו היתרים במוצרי הגפן, שידרדרו אותו כביכול להיתר שתיית היין.
על חומץ היין אומר רבני בחיי: "והחומץ בכלל יין הוא לפי שמתחלה היה יין ואסורו לא הופקע בחמוצו". החומץ נוצר מהמשך תהליך החמצון של האלכוהול, על ידי בקטריות. הן מפרקות את האלכוהול, ותוצר הלוואי הוא חומץ היין.
איסור שתיית היין לנזיר אינו בא כדי למנוע ממנו שמחה, בבחינת יין ישמח ללבב אנוש. ההוכחה לכך היא שהתורה לא אסרה עליו לאכול בשר ודגים וכל מיני מטעמים, שאף הם גורמים לשמחה, ולא אסרה עליו להשתתף באירועים משמחים, אלא אסרה עליו דווקא את השתתפותו באירוע מעציב – לווית המת.
איסור שתיית היין בא להדגיש שהמבקש מזור לנפשו על ידי הפיכתו לנזיר, אל לו לברוח אל מחוזות השכרות ואל מאורות הסמים. התורה דורשת ממנו לחשוב בדעה צלולה ואחראית איך לאזן את נפשו המיוסרת.
(נשא תשעה)
