מערכת שבתוןהרב חיים אמסלם, יו"ר תנועת עם שלם
מפי בלעם הרשע שנשכר לקלל את ישראל, יוצאות ברכות שחלקן נכנסו אף לאוצר התפילות היהודי. הדוגמא המפורסמת היא הפסוק: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", שיש נוהגים לאמרו בבוקר בכניסתם אל בית הכנסת.
ההבנה הפשוטה של הפסוק מראה כי כוונת בלעם היתה לאוהליהם של בני ישראל בשבתם במדבר. כפי שמפרש רש"י – ראה בלעם את פתחי האהלים שאינם מכוונים זה מול זה ולמד על הצניעות שיש בעם ישראל, הנמנעים מלהזיק בראיה את החצר והבית של השכן ומכוונים כך את פתחי הבתים. פרשנים אחרים ובהם ספורנו מייחסים את האמירה לבתי כנסיות ובתי מדרשות "המיוחדים לשכן שמו שם ולקבל תפילת המתפללים". את המקור לפירוש שכוונת בלעם היתה לבתי כנסיות ובתי מדרשות מוצאים במסכת סנהדרין דף ק"ה עמוד ב': "אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – 'מה טובו אהליך יעקב', לא תשרה שכינה עליהם – 'משכנותיך ישראל'".
נראה בעיניי לשלב בין הפירושים וללמוד מהם על הדרך הנכונה לימינו. את הצניעות המתבקשת שלא להסתכל באוהל החבר והשכן ולראות מה מתרחש אצלו ואצל משפחתו, יש להרחיב. לא רק שלא להביט בהתנהלות הפרטית היומיומית, אלא גם לא להסתכל אל בתי הכנסת ובתי המדרש שלו, כלומר לא לחפש אותו ולבקר את עבודת השם והדרך שבה הוא בוחר לנהל את חייו מול הבורא.
לצערנו, ישנה מגמה הולכת וגוברת בציבור יראי השם על פלגיו השונים להסתכל כל העת ימינה ושמאלה ולהעביר ביקורת על מגזרים ומחלקות שהולכים בדרך אחרת, מנהגיהם שונים ודעותיהם שונות. ההגדרה העצמית הפכה להיות מתוך שלילת האחר ולא מתוך דיבור חיובי והעלאה על נס של המיוחד שיש בי ובציבור שאני נמנה עליו. כך מסביר אור החיים הקדוש את הפסוק שמופיע מיד בהמשך דברי בלעם "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים". לדבריו, על פי המדרש בשמות רבה, כל אחד מישראל קיבל מסיני חלק בתורה וכל מה שאדם מחדש בתורה הוא קיבל ממשה רבנו. עלינו להתייחס בכבוד ובהבנה לברי הפלוגתא שלנו ולכאלה שדרכם שונה ומתוך אמונה שאת דרכם הם חצבו על פי חלקם המיוחד בתורה.
לטעמי יש להרחיב זאת עוד. לא רק כלפי הציבור הנאמן למסורת ישראל ולתורת ישראל, המכוונים ליבם איש איש כפי עבודתו ומשאו אל אביהם שבשמים. אלא גם כלפי אחרים שדעותיהם שונות וכוונותיהם אחרות והם רחוקים מקיום תורה ומצוות. הרצון להציץ אל תוך אוהליהם ולבקר את אורח חייהם ואף לנסות לשנות אותם בכוח, מרחיק אותם מהתורה ומעבודת השם, גורם שנאה ופילוג ומנכר אותם גם מהציבור הדתי והחרדי שנתפס ככופה ולא מתחשב.
מברכת בלעם הרשע אנו מבינים מה היתה מחשבתו. הוא רצה בביטול של בתי כנסיות ובתי מדרשות. הוא ראה את האחדות והצניעות שהיתה בעם ישראל וחשב כיצד יוכל לפלג אותם. כיצד יוכל להכניס שנאה ומחלוקת ופלגנות בתוך אוהליהם, כדי שלא תשרה שכינה עליהם. הוא הבין שסוד האחדות של העם היהודי טמונה בכך שאין איש חורג לגבול רעהו. זה ודאי לא אומר לבטל את הערבות ההדדית ואת הרצון הכנה לסייע אחד לשני גם בעניינים החומריים וגם בעניינים הגשמיים ולפעול בדרך של יהדות מתונה, המקרבת בנחת ובאהבה את לבבות ישראל אל הקדוש ברוך הוא. אך לא מתוך "דחיפת האף" מבלי שהתבקש, ולא מתוך ביקורת ותוכחה, בוטות ומרחיקות.
(בלק תשעט)
