הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)בארץ ישראל לא קם העם היהודי. העם היהודי קם בתהליך ארוך, שהחל בארץ מצרים, ובא לידי ביטוי בעשיית הפסח, שהיא תחילת כריתת הברית שבין עם ישראל ובין ריבונו של עולם; המשכו של המסע הוא במדבר, התופש חלק ניכר וחשוב בתהליך ההקמה לעם; וסופו אכן בכניסה לארץ ישראל, ובמעמד כריתת הברית בהר גריזים ובהר עיבל.
ולמה המדבר הוא חוליה כל כך חשובה? בלשון ירמיהו הנביא, אותה אנו מצטטים בתפילת ראש השנה, אלו ימי האירוסין: "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". משמעותם של ימי האירוסין הוא ימי החלום והחזון. עוד קודם למימוש המעשי, עוד קודם למגורים המשותפים של בני הזוג, מלמדת התורה כי בני זוג מתקשרים בהתקדשות פנימית של "הרי את מקודשת לי", וכורתים ברית שאין בה אלא כריתת הברית לעצמה. בכך היא מבטאת את הרעיון היסודי כי ישנו חזון וחלום, ברית עולם, שהיא מרחפת מעל חיי בני הזוג, ואותה היא מממשים לאורך כל ימי חייהם.
ובאותו דימוי, אנו עוסקים גם באומה. תורה ניתנה במדבר. היא לא ניתנת למימוש במדבר, וחלק גדול מאוד ממצוותיה מותנה בארץ ישראל, בחיים חקלאיים ותעשייתיים, בבניית החברה ובעיצוב פני הממלכה. המדבר אינו המקום לקיום התורה במלואה. ואף על פי כן, תורה ניתנה במדבר, שכן, כאמור, המדבר הוא המקום של המבט אל האופק. הוא המקום בו מתכוננים ומתכננים, בו מתקשרים ודבקים, בו אוכלים מן ומונחים בעמוד אש וענן, ועוסקים בצורה מתמדת בתמונה האידיאית. וכשנכנסים לארץ – פותחים במסע הארוך והמורכב של הופעת כל הרעיונות הגדולים האלה במציאות ממש.
על כן ניתנה תורה במדבר. היא לא ניתנה במקום ישוב, ובלתי אפשרי היה שהיא תינתן לעם ישראל לאחר הכניסה לארץ. התורה ניתנה במקום שהוא מחוץ לקיום, שבו נחש שרף ועקרב מצד אחד, ומבקשי אלוקים הצמאים ועורגים לאלוקים חיים מחד שני. היא ניתנה במקום בו חוזים וחולמים, בו מתכננים ומשרטטים, ואת הברית הזו מממשים בפועל כאשר אנחנו נכנסים לארץ.
הצירוף המיוחד של פרשת במדבר עם חג מתן תורה הוא צירוף מופלא, ואנו עצמנו משחזרים בכל שנה את ה"מדבר" של עצמנו. בליל חג השבועות אנו כורתים ברית מחודשת עם התורה, מזכירים לעצמנו מה עניינה בעולמנו ובמהלך חיינו, עד כמה אנו רואים בה מורת דרך ומצפן לעולמנו המעשי והאידיאי, והיכן היא מצויה בהכרעות שלנו, במחשבות שלנו, במוסר שלנו ובחסד שלנו. "ליל המדבר" המיוחד של כל אחד ואחד מאפשר לו להפגיש מחדש את עצמו עם מה שהוא מחוצה לו, וכזוג מאורס להבטיח מחדש את כל ההבטחות הגדולות, ולשאוף לחיות לאורן. ההבטחות הגדולות פותחות בעצם לימוד תורה וקביעות עתים לתורה, וממשיכות לקיום התורה, להליכה בדרכה, לנאמנות לאיסוריה ולאהבת ציוויה. בכך אנחנו מנכיחים מחדש את מה שניתן לנו בהר סיני לפני אלפים בשנים, ושהוא מהווה לגבינו למעשה את נקודת החיבור בינינו ובין ריבונו של עולם. מתוך המדבר הזה אנו נכנסים לארץ החיים של עצמנו, ופועלים לאור העולם הרוחני המיוחד הזה. הבה נקבל אפוא מחדש את התורה כבכל שנה ושנה, ונהפוך את מועד האירוסין המדברי שלנו למנוע שיחדש בנו את הקשר לעולם הרוחני ולקיום המעשי.
(במדבר תשעה)
