לענות בהתאם לשואל

פרופ' מיכאל אביעוז
אוני' בר-אילן

פרשת "פרה אדומה" היא מן הקשות שבפרשיות התורה. קולמוסין הרבה נשתברו בניסיון להבין את טעמה של המצווה שבה הטמאין מיטהרין והטהורים מיטמאין. אולם לא באלה נעסוק בדברינו. להלן נביא את דברי רבן יוחנן בן זכאי במדרש וננסה ללמוד ממנו לדורנו.
במדרש במדבר רבה ובמקבילותיו מובא הסיפור הזה: "שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי: 'אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין כשפים. אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת. מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו 'טהרת'? אמר לו: 'לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך'? אמר לו: 'לאו'. 'ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית'? אמר לו: 'הן'. א"ל 'ומה אתם עושין לו'? אמר לו: 'מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת'. א"ל: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך. כך הרוח הזו רוח טומאה דכתיב 'וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ'. מזין עליו מי נדה והוא בורח לאחר שיצא'. אמרו לו תלמידיו: 'רבינו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר'? אמר להם: 'חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרין. אלא אמר הקב"ה: חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי'".
מבחינה חינוכית, דווקא המעטפת החיצונית של סיפור זה היא המעניינת. לאחר שניסה השואל להגחיך את דין פרה אדומה ולהציג את האבסורד שבה, רבן יוחנן בן זכאי אינו מתעלם משאלתו או מתחמק ממנה. הוא מאפשר לשואל לשאול את שאלתו עד תומה. לאחר שסיים, הוא מעביר את הכדור לשואל ושואל אותו על הדרך שבה הפאגאנים מרפאים אדם שנכנסה בו רוח שיגעון. התשובה שנתן עובד הכוכבים איפשרה לרבן יוחנן להציג את האבסורד שבדת של עובד הכוכבים מחד גיסא, ולתת לו הסבר שיניח את דעתו, מאידך גיסא. לעומת זאת, כאשר תלמידיו שואלים אותו, הוא נותן להם את ההסבר האמתי לשיטתו, המתאים לתלמידי חכמים. אילו היה ריב"ז מהפך את הסדר של התשובות, הוא היה עלול לאבד את אמונם של שני הצדדים כאחד.
מצב עניינים זה אינו אבסורדי. לא פעם רבנים, מורים ומחנכים נתקלים בשאלות פרובוקטיביות המועלות מצד שואלים שונים. המשיב האידאלי יידע לא להתחמק משאלות קשות, לתהות על קנקנו של השואל, ולהתאים את התשובה למאפייניו של השואל. תשובה זו אינה בהכרח התשובה היחידה הקיימת ואף לא הטובה ביותר האפשרית. לעומת זאת, בעת ליבון הדברים בבית המדרש או בעולם המחקר, תיתכנה תשובות טובות יותר, אולם הן תתאמנה לנמענים אחרים.
(חוקת תשעה)