חשיבותה של הערכה עצמית

פרופ' אבא אנגלברג, ראש מכון טל לשעבר

בפרשת במדבר מתואר סדר חנייתם של בני ישראל ונסיעתם במדבר. שנים עשר השבטים (ללא לוי, אבל עם מנשה ואפרים) מתחלקים לארבעה דגלים, שלושה שבטים לכל דגל. כל דגל מכוון לרוח אחרת. אפשר לשאול האם יש משמעות מיוחדת למיקום הדגלים ולשבטים המיוחסים לכל אחד מהם.
ביחס להרכב, הרמב"ן עונה בפשטות שהחלוקה הייתה על פי האימהות של השבטים, כאשר המנהיג של כל דגל היה הבכור, או שהיה מנהיג טבעי. יהודה, שנחשב כבכור, היה בראש דגל המורכב מבני לאה (ייששכר וזבולון). ראובן, בכורה של לאה, עמד בראש הדגל השני שכלל שמעון וגד, בכור שפחת לאה, שנחשב כבנה. אפרים, שהוכתר כמנהיג על ידי יעקב, עמד בראש דגל שלישי שהורכב מצאצאי רחל (מנשה ובנימין), ודן, בכורו של בלהה, היה בראש הדגל הרביעי של בני השפחות (אשר ונפתלי).
ביחס למיקום, אברבנאל סובר שהשיקול היה פרגמאטי. דגל יהודה חנה במזרח ונסע ראשון ודגל דן חנה בצפון ונסע אחרון. בזמן נסיעה, העמדות המסוכנות ביותר הם בראש ובסוף השיירה, כאשר בזמן חניה, היות ונוסעים בכיוון צפון מזרח, אותם צדדים הם המסוכנים ביותר. יהודה ודן היו החזקים ביותר מבין האחים, ודגליהם כללו יותר פקודים מן הדגלים האחרים (דגל יהודה: 186,400; דגל דן: 157,600; דגל ראובן: 151,450; דגל אפרים: 108,100).
על אף הסיבות הפרקטיות לחלוקה זו, משה חשש שהכרזתו על החלוקה לדגלים מבלי להיוועץ בשבטים עלולה לגרום למחלוקת, ולכן הוא הסביר להם שחלוקה זו אינה מקורית, אלא העתק של חלוקת האחים בעת שנשאו את ארון יעקב אביהם לקבורה בארץ כנען.
ומה גרם ליעקב להציב את האחים בסדר זה מסביב לארונו? בעל הטורים שם לב שבברכותיו, יעקב התייחס בגוף שני רק לאותם אחים שבסופו של דבר היו לראשי דגלים. מנקודות ראות פסיכולוגית, למי שיש כושר מנהיגות, טבעי יותר להתייחס בנוכח, כאשר למישהו יותר סביל, מתייחסים לפעמים בגוף שלישי, כאילו הוא מנוהל ולא מנהל.
במדרש מוסבר שיעקב הפעיל היגיון לא רק בבחירת ראשי הדגלים, אלא גם בבחירת האחים שישתתפו בכל הרכב, וכך כתוב בבמדבר רבה (ב, י):
יהיה כנגדו יהודה, שהוא בעל מלוכה… ועליו שבט יששכר, שהוא בעל תורה, שנאמר: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים…ועליו זבולון, שהוא בעל עשירות, כמה דכתיב: זבולן לחוף ימים.
אפשר למצוא תכונות מקבילות בשבטים שהרכיבו את הדגלים האחרים. למנהיג דרוש חוש מוסרי מפותח, ומוכנות לפעול כנגד הרוב . ראובן מנע מאחיו להרוג את יוסף וגם ניסה להצילו. שמעון נהיה לבן תורה שעסק בסופרות וחינוך (רש"י, בראשית מט, ז). וגד סימן את העשירות, כמו שכתוב (דברים לג, כ) ברוך מרחיב גד, ופירש אור החיים: הרחיב ה' לו בנכסים רבים דכתיב ומקנה רב היה לבני גד. תכונות דומות ניתן למצוא בשבטים שנמצאו תחת שני הדגלים הנוספים.
עתה נוכל לענות על שאלתנו לגבי יעקב. הוא יכל לחלק את התפקידים מסביב לארונו בלי מתיחות וקנאה אחרי שברך ושיבח את (רוב) בניו בברכותיו. כך הוא גם נהג עם אפרים ומנשה, כאשר הבין שמנשה מצטיין בעסקים, ואפרים בגבורה ולימוד תורה.
מטרת החלוקה לדגלים הייתה לחון כל אדם בישראל בבטחון והערכה עצמית כדי שיוכל לבצע בהצלחה את תפקידו בעולם הזה. הרבי מסלונים ניסח זאת כך:
לכל שבטי ישראל יש דגל מיוחד ותפקיד מיוחד, יש שבט שדגלו תורה, שכולו נתון לתורה, ויש שדגלו עבודה, ויש שכולו חסד, ויש שדגלו החזקת תורה, והצד השווה שבהם שלכל אחד יש תפקיד ויעוד מיוחד המהווים את הדגל שלו שלמען זה ירד לעולם.
כולנו יחד עובדים כדי להשיג את המטרה הסופית של קיום העולם על פי דעת הבורא. ואולי בגלל זה שמו של הקב"ה מופיע בכל אחד משמות הנשיאים (למשל אליצור, שלומיאל, וכו'), חוץ מיהודה, ששם ה' מופיע בשם השבט ונפתלי, ששמו של הקב"ה הופיע כאשר העניקו לו את שמו, כשרחל אמרה (בראשית ל, ח): נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי.
יהי רצון שכל אחד מאיתנו יצליח להשלים בהצלחה את משימתו בעולם הזה.
(במדבר תשעד)