״סוף מסלול״

במוקד הפרשה עומד כמובן סיפור מי מריבה , שבסופו משה מכה את הסלע ומוציא ממנו מים, אך במעשהו זה מאבדים הוא ואהרון אחיו את הזכות להכנס לארץ.
באופן מפתיע אין טענות בתורה לבני ישראל. אין להם מים והם שוב באים בטענות ״וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה׳״ (כ׳ ג׳). לכאורה טענתם דומה לרבות בעבר ולזו שבהמשך הפרשה , (שם נענשו במתקפת נחשים) .אולם פה אין טענה לעם ישראל. נהפוך הוא טענת ה׳ הינה למשה ואהרן והם נענשים באופן חמור ביותר ושאינו קשור בשום אופן לחטאם. אין פה עונש חינוכי של מידה כנגד מידה , ולא ברור במה באמת חטאו.
פסוק יב׳ אומר ״ ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרון יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם״. אפשר לחשוד במשה ובאהרון באמונה בה׳ ???
הפרשנים ובראשם רש״י ומולו הרמב״ן מובילים גישות שונות . לפי רש״י משה חטא בכך שהיכה בסלע ולא דיבר אליו, לפי הרמב״ן חטא בגאווה כשאמר ״ נוציא לכם מים״ כאילו הוא ואהרון עושים את הנס ולא ה׳.
אברבנאל מסביר כי חטאם האמיתי היה שנים רבות מוקדם יותר , של אהרון בחטא העגל ושל משה בחטא המרגלים . כבר אז נענשו עקרונית באי כניסה לארץ . פה היה ״הטריגר״ והרגע להודיעם את העונש.
אנסה להרחיב את תפיסתו של אברבנאל על רקע מצבם ההסטורי של עם ישראל.
עם ישראל הינו בשנתו הארבעים במדבר ולפני הכניסה הסופית לארץ ישראל. כל דור המדבר שהיה בחטא המרגלים בגיל 20 ומעלה , הלך לעולמו . העם הנוכחי כבר נודד ארבעים שנה ובונה את עצמו מחדש .
זה כבר לא עם העבדים שהיה במצרים , זה לא עם עם חוסר יכולת להתמודד עם קשיים והתרפקות בכל משבר על ״סיר הבשר״ התאורטי במצרים.
העם החדש מעביר את שנותיו במדבר המאתגר, וההשרדות בתנאים קשים לא זרה לו.
מאידך העם רגיל להנהגה רוחנית ולאורך כל השנים הוא עם ביטחון כלכלי ורוחני. עמוד הענן לפניו, המן יורד כל יום והמים שופעים מבארה של מרים.
לאחר מותה של מרים נסתמה הבאר והפסיק שפע המים .העם בא בטענות למשה המנהיג שצריך ליזום ולמצוא תחליף לבארה של מרים. הם לא חוטאים באמונה בה׳ , אלא רבים עם משה והנהגתו. לכן התורה אינה רואה את התנהגות עם ישראל כשלילית.
ה׳ אומר למשה ״קח את המטה , והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך, ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו״.
ה׳ מנחה את משה ואהרון שלש הנחיות : האחת לקחת יוזמה ומנהיגות, את אותו מטה ואת אותה יוזמה שאתם הלך לפרעה ובקע את ים סוף. השניה, להקהיל את העדה ולדבר איתם כעדה וכציבור אחד מלוכד . השלישית לדבר עם הסלע לעיניהם, לדבר עם הסלע ועם עם ישראל ביחד ,ואז הסלע ישוב לתת מים.
משה לא מבין שהעם הזה הוא כבר עם חדש שעוד מעט ילחם בכניסה לארץ ויעמוד באתגרים רבים חדשים .זה כבר לא עם עבדים ולא עם שמיד רוצה לשוב מצריימה.
משה במקום לשתף אותם בבעיות ובפתרונות גוער בהם ותוקף אותם ״שמעו נא המורים״. בניגוד להנחיית ה׳ כי ידבר עמם ועם הסלע , וייצור מנהיגות משתפת , משה ממשיך את דפוס המנהיגות הרגיל קרי, הטענות לא לגיטימיות והפתרון יהיה בידי ה׳ ללא שיתוף העם.
זאת מנהיגות שלא מתאימה לדור הכניסה לארץ ישראל. עתה צריך ליצור מנהיגים ומפקדים שיוכלו לשלב הנהגה טבעית עם אמונה בה׳ וסיוע מגבוה.
לכן פסוק יב׳ אומר ״ לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ״. מהות הענין שמנהיגות אהרון ומשה שאינה משתפת לא תאפשר להם להביא ולהוביל את העם לארץ וממילא לא יכנסו בעצמם.
לכל מצב יש להתאים את המנהיגות הנדרשת , ולעם שבסוף מסלול ההכשרה ,מסלול ארוך של ארבעים שנה, נדרשת מנהיגות בסגנון שונה, מנהיגות משתפת.
(חוקת תשעד)