הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)לפעמים צריך לכתוב את העמדות הפשוטות. לפעמים צריך להזכיר כי הצבא אינו חס ושלום האויב שלנו – להפך, הוא אבר מאבריה של המדינה, שחיינו בדרך הטבע תלויים בו, ושאנחנו חלק מהותי ממנו והוא מאתנו; לפעמים צריך להזכיר כי קציני הצבא אינם שק החבטות של החברה – הם מקדישים את חייהם להגן על מדינת ישראל, ובזכות הנכונות שלהם אנחנו יכולים לקיים את המדינה הזו; לפעמים צריך להזכיר כי ה'חילוניים' אינם עדת רודפי עריות ומסוממים בפוטנציה – בכל החברות כולן – גם אצלנו – יש אנשים מצוינים ויש אנשים גרועים, והתיאור הדמוני של החברות האחרות אינו התרחקות מדבר שקר; לפעמים צריך להזכיר כי רוב מוחלט של החיילים הצבא מכבדים מאוד מאוד את חבריהם שומרי המצוות, ואת המשרתים והמשרתות איתם ביחד, ואף חורגים מגדרם כדי לאפשר לממש את הברית עם הקב"ה ואת הנאמנות להלכה; לפעמים צריך להזכיר כי חיילי צה"ל חיסלו ב"ה מחבלים רבים, ללא מורא פחד ורתיעה, והצבא על מפקדיו ומשפטניו עמדו בצדק מוחלט לימינם, וגיבו אותם לחלוטין גם כשהם טעו; לפעמים צריך להזכיר שיש אנשים שחושבים אחרת מאתנו, והם לא ממומנים על ידי אף גורם זר, כי אם פשוט חושבים אחרת; לפעמים צריך להזכיר כי חריגות וחריקות יש בכל מקום, 'אפילו' בחברה הדתית ו'אפילו' בחברה הרבנית, ומי שנלחם בצדק בהכללות כאשר הן פוגעות בו – אינו רשאי לעשות זאת לאחרים; לפעמים צריך להזכיר כי חיילים וחיילות דתיים רבים משרתים בצבא, ממלאים את תפקידם נאמנה, מתחזקים באחריותם הדתית ומאהבים שם שמיים על הבריות; לפעמים צריך להזכיר כי עמדות רבות נובעות מכך שהאדם באמת סובר כך, למיטב הכרתו מצפונו וצלם אלוקים שבתוכו, ולא כתוצאה מקונספירציה או שטיפת מוח המשתלטת עליו; לפעמים צריך להזכיר שלא כל סיפור הוא עובדה, לשני הכיוונים, ולא כל מקרה הופך להיות כלל, ולא כל טיפש הופך למייצג; לפעמים יש להזכיר כי אכן חובה עלינו לחזק את חוט השידרה שלנו ושל ילדינו, ולא להמעיט בסכנות ובצללים האורבים בצבא, ומתוך כך לגדל אותם בעוצמה; לפעמים יש להזכיר שהשרות שלנו בצבא אינו מעשה חסד, כי אם חובה הלכתית מחד גיסא וחוקית מאידך גיסא, ואנחנו מתכוונים להמשיך את השרות הזה ולהתפתח בו ככל שיידרש; לפעמים יש להזכיר כי אכן יש תופעות מסוימות שצריך להיאבק נגדן, בד בבד עם אי הפיכתן למקור עוינות ושנאה; לפעמים יש להזכיר את כל הדברים האלה ועוד רבים אחרים כדי לשוב לקיום הראוי, המשותף, המאחד, הבונה והמעניק אמון.
ובעיקר – לעתים יש להזכיר את המצפן הגדול שלימד אותנו מורנו ורבנו, הראי"ה קוק זצ"ל, במאמר הדור. את המבט בעין טובה על הבריות, בלי לסמא את עינינו מכל המומים; את הטלת האחריות הגדולה לנטישת עולם התורה גם על עולם התורה, שלא השכילו להביא בשורה גדולה לרומם את רוחו של העם; את יסוד הגדול הנותן אמון במהלכים בהם מתגלה ריבונו של עולם, ומנסה "לפעול עם א-ל" כדי למצות את הבשורה הקיימת בעולם שסובב אותנו, ועוד ועוד. את כל אלה חשוב להזכיר שוב ושוב, כי יסוד ההתמודדות עם המציאות המורכבת טמון בעין הטובה, שאינה עיוורת לכשלים ולבעיות, אך מתייצבת בשותפות אמת עם כל אלה שפועלים למען האומה הזו,
בא תשעז)
