הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)מהותה של פסיקת הלכה היא שקלול בין נושאים שונים ובין הלכות שונות העומדות על הפרק. קל להדגים זאת בסוגיית "כיצד מרקדין לפני הכלה": אין מחלוקת על כך שאסור לשקר, ולא זו בלבד אלא שהתורה ציוותה "מדבר שקר תרחק", דבר המלמד על חובה להתרחק מאוד מן השקר; אין חולק על כך שצריך לשמח חתן וכלה, ושדעתו של אדם צריכה להיות מעורבת עם הבריות. הבעיה היא ששתי החובות האלה מתנגשות, ואנו נתבעים אפוא להמיר את הדיון העקרוני בפסיקה מעשית: כיצד להכריע מה לעשות בפועל כאשר אנו מוזמנים לחתונה בה הכלה אינה "נאה וחסודה".
תיאורטית, ישנן דרכים רבות להכרעה: לעתים נדחה ערך אחד לחלוטין מפני השני (פיקוח נפש דוחה שבת לחלוטין, לסוברים ששבת "הותרה" מפני פיקוח נפש); לעתים ההלכה קובעת את הערך הראשוני, אולם תרה אחר דרכים לממש גם את הערך השני; לעתים יש פשרה בין המצוות, ואף אחד מהן אינה באה במלואה לידי ביטוי; לעתים מדובר על סדר זמנים מדורג של המצוות השונות, ועוד ועוד. זהו אחד הנושאים המרתקים ביותר בעולמה של ההלכה, והוא גם שורש המחלוקות המעשיות בין פוסקי ההלכה. כל הראשונים ציינו כי מחלוקות אלו אינן נובעות מטעות במסורת, אלא מהעובדה ששכל הפוסקים שונה, וממילא כל אחד מהם מעניק משקל אחר למרכיבים השונים של הדילמה ההלכתית. המשקל השונה מבוסס על מסורות שונות, התייחסות למקורות שונים, ועולמו הרוחני והלמדני של פוסק ההלכה.
שטחיות בעולם ההלכה וכן בעולם הערכים באה לידי ביטוי בשעה שמתמכרים לצד אחד בלבד, מנופפים בו מכוח האמת שיש בו, אולם מתעלמים לחלוטין מהעובדה שעל שולחנו של פוסק ההלכה מונחים גם צדדים נוספים של השאלה ההלכתית, שגם הם בעלי עוצמה גדולה בעולמה של תורה. מדובר אפוא בסכנה מרובה, וכשאחד מצדדי ההתלבטות הוא גם עוצמה רגשית משמעותית, הדברים הופכים להיות חזקים יותר ומסובכים יותר.
כזו בדיוק היא פרשת גלעד שליט. הלב עם גלעד. הלב עם משפחתו. לא זו בלבד, אלא שישנם צדדים כבדי משקל מבחינה המוסרית, המורלית, הצבאית וההלכתית לעשות צעדים הרי גורל כדי להשיב אותו לביתו. אי אפשר להתעלם מהתחושה הקשה ביותר שחייל שאנחנו שלחנו אותו למשימת הגנה עלינו יושב ומחמיץ את חייו בשבי כוחות החמאס הרצחניים. ברם, לאור האמור לעיל, אסור למחפשי האמת להציג לעצמם את הדילמה בצורה שטחית ורדודה. מהצד השני עומדים שיקולי רבי משקל, שלא ניתן להתעלם מהם, ואף הם מוסריים, מורליים, צבאיים והלכתיים. לא זו בלבד, אלא שגם בשאלה זו לא ניתן להסתפק בדיון הפילוסופי, אלא מדובר בשאלה מעשית מכרעת: היכן עובר קו הגבול בין שיקולים אלה לשיקולים אלה, ומהו המקום האופטימלי להבאת שני הכיוונים לידי ביטוי. קו זה לא ניתן לניסוח תיאורטי מדויק – לא בתחום העקרונות, לא בדבר מספר הרוצחים שישוחררו, ולא בדבר תנאים אחרים להסכמים. ברם, מבחינה מעשית הוא מחייב הכרעה.
מה צריכים אנחנו לעשות – כל אלה שהם מחוץ לתחומי ההכרעה ? אפשר שהדבר מתסכל מאוד, אולם אנחנו חייבים לעשות שני מעשים סותרים ומנוגדים. ראשון בהם הוא לחבק ולאמץ את משפחת שליט ואת כל הקשור בו אל לבנו, שהרי הם דם מדמנו ובשר מבשרנו, והלב יוצא אליו ואל משפחתו; שני בהם הוא לחזק את ידי הממשלה, ולהעניק לה את היכולת לקבל החלטות באומץ וביושרה, במוסריות ובשכל טוב, ללא פחד מפני "עליהום" של הציבור עליהם. יצירת האווירה הזו היא שתאפשר לעשות את הדבר היותר נכון בדילמה הקשה הזו, וזה תפקידו של ציבור, בסוגיות שהן מידתיות ותלויות בהרבה מידע, הערכה ושיקול דעת. מתוך כך להתפלל לאבינו שבשמיים שישלח אורו ואמתו לראשינו שרינו ויועצנו ויתקנם בעצה טובה מלפניו בסוגיה קורעת לב ושכל זו.
(מטות מסעי תשע)
