חכמים הזהרו בדבריכם

הרב אופיר סעדון, עו"ד
מדוע לא נכנס משה רבנו לארץ ישראל? פירושים רבים ניתנו בדבר. ואולם דומה כי המפתיע מכולם הינו פירושו של הרמב"ן המובא בשם רבינו חננאל. לדעת הרמב"ן משה רבינו לא זכה להיכנס לארץ הואיל וייחס לעצמו את הכוח הנדרש להוצאת המים במקום לייחס כוח זה לה' (הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?).
פירוש זה הינו מפתיע בחדשנותו. האם משה עליו נאמר כי היה ענו מכל אדם אשר על פני האדמה אכן ביקש גדולה לעצמו? האם משה רבינו שמסר את נפשו על התורה הקדושה והתורה קראתו עבד ה' חשוד כמי שמבקש להתהדר בכוחותיו של בורא עולם? דומה בעיננו כי הרמב"ן לא חשד את משה בכך. ואף על פי כן דן הרמב"ן את משה לכף חובה על אמירה זו.
מדברי הרמב"ן נלמד כי משמעותם של הדברים הנאמרים אינם רק מצד אומרם. גם אם משה לא התכוון לרעה וכל מחשבותיו לטובה היו הרי ששומעי לקחו יכולים היו לשגות בהם. הביטוי החוזר בכמה מקומות יען לא האמנתם בי להקדישני – יעיד על כך. חומרת מעשהו של משה לא נבעה מן המעשה עצמו אלא מן התוצאה אליה הוביל. חוסר הקדשה של שם ה'.
פירושו זה של הרמב"ן יכול לישב עבורנו שאלה נוספת המתעוררת בפרשת המרגלים. מעיון בפרשה זו עולה כי הדמות הדומיננטית היתה כלב ולא יהושע. כלב הוא המגיב ראשונה והוא העומד כנגד העם. יהושע מצטרף לכלב רק בשלב השני. מדוע, איפוא, זוכה יהושע למה שלא זכה כלב?
תשובת הדבר נובעת מהשוואת הדברים אותם אמר כלב לבדו לדברים אותם אמר יחד עם יהושע. בתחילה נאמר: ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה. דברים אלה אף שהם נאמרים מתוך אמונה גדולה לא נזכר בהם שמו של הקב"ה ולו בדרך של רמז. מנגד הדברים הנאמרים על ידי כלב ומשה יחדיו יש בהם אמירה ברורה אודות כוחו של ה': אם חפץ בנו ה' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. אך בה' אל תמרדו… וה' אתנו אל תיראם.
יהושע מוסיף לדבריו של כלב נופך אמוני ואומר כי ניצחון בני ישראל את אויביהם אינו בשל כמות הטנקים או המטוסים אלא מברכת ה'.
כלב וודאי התכוון אף הוא לדבריו של יהושע ואף הצטרף אליהם לאחר מכן. בדומה למשה אשר לא העלה על דעתו כי הוציא הוא בעצמו את המים מן הסלע אף כלב לא התכוון לנצח את יושב הארץ לבדו. מה שאמר כלב: יכול נוכל לה דומה בעיננו למה שנאמר על ידי משה המן הסלע זה נוציא לכם מים. לפיכך משלא נכנס משה לארץ בגלל הדבר הזה אינו בדין שיחליף אותו כלב שכשל באותו דבר. ועל כך נאמר באבות: חכמים הזהרו בדבריכם.

הידור מצוות
זאת חוקת התורה (יט, א) – אומר רבי משה פיינשטיין: הדגיש הכתוב "חקת התורה" ולא "חוקת פרה אדומה", ללמד על התורה כולה, שגם דיניה שטעמם פשוט ומובן, צריך ללמדם כחוקים וכגזרות מלכות שאין להרהר אחריהן. טעמי מצוות והבנתן, תוספת והידור למצוות הן, אבל מצוות יש לקיים בכול תנאי ובכול אדם, לרבות מי שאינו מבין את טעמן כלל ועיקר.

מחשבה המצטרפת למעשה
זאת חקת התורה (יט, ב) – "כתב בה 'חוקה' – גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה" (רש"י).
אומר רבי אברהם שמואל בנימין בעל "כתב סופר": הרי מחשבה אינה כמעשה, ולמה אסור "להרהר אחריה"? אלא פרה אדומה באה לכפר על מעשה העגל, ועבודה זרה יוצאת מן הכלל שכללו חז"ל (קידושיןלט, ב): "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה", על כן "אין לך רשות להרהר אחריה".

ימי פטירתם של צדיקים
ויבואו בני ישראל… מדבר-צן בחדש הראשון… ותמת שם מרים (כ, א) – בפטירת מרים מציין הכתוב "בחדש הראשון", להדגיש שלא מתה בחודש אב שבו מתו המרגלים; בפטירת אהרן מציין הכתוב את החודש ואת היום (לג, לח): "בחדש החמישי באחד לחדש", להדגיש שאמנם אהרן מת בחודש אב, אבל לא ביום תשעה באב שבו מתו המרגלים, ואילו אצל משה, לא גילתה התורה לא את תאריך מותו ולא את מקום קבורתו, כדי שלא יעשו ממשה איש האלוהים אלוה, ולא יקימו על מקום קבורתו מקדש.

להכות במקום שצריך לדבר
הוא היה אומר: הבא לדבר אל העם כשבידו מטה – מקל, אפילו גדול הוא כמשה רבנו יכול לבוא לכלל טעות ולהכות במקום שצריך לדבר.

בזכות האחדות
רבי משה מפשבורסק היה אומר: לפני כל דבר אחר ציווה ה' את משה על האחדות בעם: "והקהל את העדה". ומשתהיה ביניהם אחדות, ישפיע להם טובה וברכה: "והשקית את העדה ואת בעירם".
(חוקת תשסט)