שארית יעקב

" וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה' כִּרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא-יְקַוֶּה לְאִישׁ… וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל" (מיכה ה', ו'-ז').
משמעות הדברים היא שעם ישראל יתקיים בעולם ואף ינצח את אויביו, כמו הטל והכפיר, ללא כל תלות בחסדי עמים אחרים.
לא בניצחון אתמקד, כי אם ב"שארית".
מה היא שארית ומה ניתן ללמוד מדברי הנביא בעניינה?
עיון במילוג (= מילון אינטרנטי) מספק את הפרשנויות הבאות:
• מה שנותר; עודף; שריד.
• המספר שנותר בפעולת חילוק לאחר הורדת החלק שהתחלק בשלמותו.
כלומר, השארית היא המיותר והזניח, ביחס לרצוי ולשלם, והנה מציעה ההפטרה לשארית, וגם לנו – מהפך זהותי!
ניתן להיות שארית שאינה רק שריד ועדות חיה לעבר שנכחד, כי אם גם דור של גאולה. לא סרח עודף, אלא – גרעין ועיקר.
עקרון זה בו פרט קטן ושולי כביכול, ביכולתו להפוך לראש ולתקווה וחלק יכול להפוך לשלם, מוכר לנו במציאות הטבעית – כאשר בכל תא מגופינו טמון הצופן הגנטי כולו, בתנ"ך ובהיסטוריה האנושית – עם נצחונו של הנער דוד, למשל על גוליית, ובספרות הפנטזיה דוגמת הברווזון המכוער, סינדרלה וכד'.
בהפטרה שלנו אנו נבחנים על מידת האמונה ב "תֶמָה" הזאת: האם נגדיר עצמנו כשארית של עם נכחד וכספח לעמים אחרים או שמא נתפוש עצמינו כגרעין אידאולוגי /מייסד? האם מבטינו יתרכז כולו בעבר, או יופנה כלפי ההווה וגם קדימה?
פרשת השבוע – מוכיחה לבלעם שטמון בנו פוטנציאל אדיר. האם גם אנו נשתכנע?
גם בעולם הטיפול ישנן "שאריות" עם פוטנציאל גנוז. תופעה שכיחה היא שבדקות האחרונות של מפגש טיפולי מטיל המטופל "פצצה" המאירה את המפגש או את הטיפול כולו באור חדש. "ורציתי לומר לך שאני מתגרש" או "החלטנו לאמץ ילד"… ברגע, הופכות דקות אחרונות וזניחות כביכול, למוקש או לאוצר שיש לחפור ולפענח והוא ראוי ליחס של "שלם".
אסיים בתודה לנביא מיכה, שבעקבות קריאת ההפטרה, יחסי לשארית השתפר פלאים ואני מוצאת בה תקווה, אפילו בתרגילי החשבון של בתי.
(בלק תשעז)