להגיד שבחו שלא שינה

הרב יחיאל וסרמן
חבר הנהלת הסוכנות היהודית

כאשר אהרן מצוה להדליק את הנרות אומרת התורה "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות של מול פני המנורה" והתורה מעידה "ויעש כן אהרן…כאשר ציוה ה' את משה". על כך אומר רש"י להגיד שבחו שלא שינה.
דברי רש"י מבוססים על הספרי "כשם שאמר לו משה כך עשה", ועל דברי הספרי זוטא "שלא עשה מה שנתפקד לא פחות ולא הוסיף".
דברי המדרש תמוהים, כלום יעלה על הדעת שאהרן הכהן לא יעשה בדיוק כפי שצווה על ידי הקב"ה? מה הרבותא בכך שהתורה אומרת ויעש כן אהרן.
משפט זה מאיר את אישיותו של אהרן ומעיד על אופיו. בעל "שפת אמת" מסביר, שבדרך כלל כאשר האדם עושה פעולה בפעם הראשונה הוא עושה זאת במלוא המרץ וההתלהבות, בפעם השנייה ההתלהבות דועכת במקצת ובפעם השלישית דועכת עוד יותר, עד שלבסוף עושה אותה מצות אנשים מלומדה, וזה לשונו: "יש לפרש, כי משה עשה מעשה המצוה כל ימי חייו בכוונה ורצון אחד. כי דרך כל אדם שהתחלה מתעורר לטוב אחר כך נשכח ממנו וצריך לחפש התעוררות באופן אחר תמיד. והאמת כי ההתפעלות הראשון הוא המובחר לזאת נאמר על אהרן שלא שינה". דהיינו, אהרן לא שינה מההתלהבות שלו, ובאותה מידת התלהבות שהדליק בפעם הראשונה הדליק גם בפעם המאה.
אולם אפשר להסביר זאת גם בצורה שונה. אהרן היה מדוכא על כך שלא השתתף בחנוכת המזבח, לא הוא ולא שבטו. וכאשר הקב"ה הבטיח לו שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות – שמח מאוד. אולם, התפקיד החשוב כלל גם פרטים קטנים, לסדר את הנרות, להכינם, להדליקם על פי סדר ועוד. כאשר אדם מתלהב מתפקיד, הוא בדרך כלל רואה את הדבר במקרו. את התפקיד החשוב ולפרטים הקטנים לא תמיד שם לב. שבחו של אהרן שהוא גם התייחס לפרטים הקטנים לא רק בפעם הראשונה אלא בכל פעם שהדליק את הנרות, שוב ושוב דאג לפרטים הקטנים. זווית ראיה שלישית מאירה את מידת הענווה שהייתה גלומה באישיותו של אהרן. שכן, נוהג שבעולם, אדם המעורב עם הבריות מקדים שלום ומשיב שלום לכל אדם, פשוט כחשוב. אולם כאשר עולה הוא לגדולה, פעמים שאין נאה לו להתייחס לפשוטי העם ולרוב הוא מתעלם מההמון, שכן, עכשיו הוא משתייך למעמד הגבוה.
אהרון הכהן היה אוהב שלום רודף שלום אוהב את הבריות והיה מעורב בניהם, ורבות הם האגדות על התנהגותו ויחסו החם לכל הבריות, ללא הבדל. כאשר קיבל את התפקיד החשוב להדליק את הנרות לא שינה ממנהגו זה, ביחסו לבריות והוא המשיך בהתנהגות בה היה רגיל בעבר, טרם קבל את התפקיד החשוב וזו הכוונה להגיד שבחו, שלא שינה מהתנהגותו עם הבריות ויחסו אליהם.
(בהעלותך תשסח)