מערכת שבתוןעו"ד אילן בומבך, יו"ר ועד מחוז תל-אביב והמרכז בלשכת עוה"ד
פרשת בהעלותך מתארת, בהרחבה, את תלונות בני-ישראל, וכך נאמר: "ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה'…זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים. ועתה נפשנו יבשה אין כל, בלתי אל המן עינינו" (פרק י"א, פסוקים א'-ו').
למקרא תלונות אלו עולות שתי שאלות:
האחת- כיצד הגיעו בני-ישראל למצב בו התלוננו תלונות שאין בהן כל ממש, וכפי שאומר רש"י על המילים "ויהי העם כמתאוננים" (פרק י"א, פסוק א'): "אין מתאוננים אלא לשון עלילה. מבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום"?
השניה- כיצד יתכן שדור אשר היה עד למכות מצרים, והיה עד לנס הגדול של קריעת ים סוף, וזכה ועמדו רגליו למרגלות הר סיני ושמע את שתי הדיברות הראשונות מפי ה', וקיבל תורה מסיני, יתדרדר ויגיע לשפל המדרגה עד כדי כך שיחפש לעצמו עלילה, היאך לפרוש מ-ה'?
שאלה זו מתחזקת עוד יותר לנוכח העובדה שרק שנה חלפה מאז קיבלו בני-ישראל את התורה, כך שללא ספק הרושם האדיר של מעמד הר סיני היה חרוט היטב בזיכרונם.
שאלה דומה – ואף קשה עוד יותר – ניתן, כמובן, לשאול על חטא העגל עצמו שנעשה מיד לאחר קבלת התורה, עד כדי כך שחז"ל (מסכת שבת פ"ח ע"ב) התבטאו כלפיו בלשון כה חריפה, באומרם: "עלובה כלה שמזנה בתוך חופתה", וכפירוש רש"י במקום: "משל הוא לישראל, שבעוד שעמדו בסיני עשו את העגל".
קונטרסים רבים נכתבו על-מנת לנסות ולהסביר, כיצד אפשר להבין מהפך קיצוני כזה – נפילה "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא".
התשובה העיקרית שניתנה לשאלה זו היא, כי אל לנו לנסות ולהרהר אחר מעשיהם של בני דור המדבר משום שמדובר בדור שברובו היה דור צדיק ועובד ה' באמת ובתמים, לפיכך דקדק ה' עימם "כחוט השערה", ומספר החטאים המועט של בני דור המדבר – חטאים אשר מתוארים בתורה – רק מעידים על גדולתם שהרי "אין גדול, כי אם מי שחטאיו ספורים" כדברי ריה"ל בספר הכוזרי (מאמר ראשון, סעיף צ"ה).
אכן, יודעים אנו, כפי שהתורה מספרת בפרשת שמיני, כי גם נדב ואביהוא – בני אהרון – שהיו "גדולי הדור" והתחנכו בביתו של אהרון הכהן הגדול, חטאו חטא אחד בלבד ונענשו בעונש מיתה, שהוא העונש הכבד מכל, מן הטעם ש"ה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה".
יחד עם זאת, ולמרות דברי הריה"ל, נראה, כי עדיין יש צורך להבין, הכיצד אנשים שהיו במדרגה כה גדולה הגיעו לשפל המדרגה.
דומה, כי המפתח להצלחה בעבודת ה' הוא מאמץ הדרגתי לאורך זמן – ולא התעוררות רגעית – ועבודת ה' יסודית המלווה גם בעבודה על המידות.
עם ישראל עלו מהרה, בתוך פחות מחודשיים, ממ"ט שערי טומאה עד למעמד הגדול של מתן תורה. העלייה המהירה ברוחניות היא זו שגרמה לנפילה הגדולה ביותר.
העלייה בעבודת ה' צריכה להיעשות בשלבים: עליה יסודית, לא עליה מהירה. לא קפיצה לגובה בפעם אחת, אלא עליה שלב אחרי שלב.
נראה, כי עתה מתורצות שתי השאלות שהצגנו בתחילת דברינו.
דוד המלך שואל, במזמור כ"ד בספר תהילים, "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו"? ואומרים גדולי המוסר, כי יש שתי דרגות בעבודת ה'. האחת- "עליה בהר ה'" – עליה פתאומית ורגעית שגם היא מעלה גדולה אבל היא איננה המעלה הטובה ביותר. המעלה הטובה הימנה היא "מי יקום במקום קודשו" – מי מצליח לתקוע יתד ואבן יסוד בעבודת ה', כך שלא תהא נפילה.
נזכה כולנו לעלות מעלה מעלה במעלות התורה והיראה ויקוים בנו הנאמר: "וטהר ליבנו לעובדך באמת".
בהעלותך תשסז
