פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)אחת המילים החוזרות תדיר בפרשת המרגלים היא המונח "איש" על צורותיו השונות: "שלח לך אנשים ויורו את ארץ כנען… איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו" (יג, ב). כך גם בתיאור מילוי המשימה: "וישלח אותם משה… כולם אנשים ראשי בני ישראל המה" (שם, ג). רק לאחר מכן, בא פירוט שמותיהם, והכתוב מדגיש שוב: "אלה שמות האנשים אשר שלח משה"(שם, טו), ובהמשך: "והאנשים אשר עלו עמו אמרו" (שם, לא).
גם בתיאור שבא בספר דברים (א, כב), מודגשת עובדה זו: " וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן".
מה שיכול היה להיראות כשימוש סתמי בלשון שגרה רווחת, זכה לשימת לבם של פרשני המקרא. שהרי "אנשים" אלה לא היו סתם אנשים, אנונימיים, בני בלי שם, אלא "ראשי בני ישראל המה", והתורה – שבדרך כלל אינה מאריכה שלא לצורך, הולכת ומונה שמו של כל נשיא ונשיא. יתר על כן: וכי הגיוני הדבר שלמטרת ריגול, "תיור" הארץ או "חפירתה" ("ויחפרו לנו את הארץ") תהא אשר תהא משמעותו המדויקת של כל מונח, יישלחו דווקא נשיאי העדה?
רש"י, כדרכו, מבקש ליישב תמיהה זו על דרך הפשט בהשוותו את שני המונחים – "ראשים" ו"נשיאים", ופירש: "כולם אנשים – (בדפוסים שלפנינו נוסף: כל 'אנשים' שבמקרא) לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו".
כיוצא בו פירש הספורנו: "כולם אנשים – אנשי חיל, כעין "הלוא איש אתה" (שמואל א, כו, טו), וכן "וחזקת והיית לאיש" (מל"א ב, ב).
מאלפת היא הערתו של רבי שלמה אפרים לונטשיץ, בעל ה"כלי יקר", מחכמי פראג בסוף המאה הט"ז, שיש בה יותר מרמז לביקורתו על דרכי המינויים בזמנו ובמקומו-שלו. הוא מצביע על כך שבחירת האנשים למשלחת צריכה הייתה להיעשות על פי כישורים רלוונטיים למילוי המשימה, ולא רק על פי קשרים, וממוסיף: "דווקא אתה [=משה], תחזה ברוח הקודש אם האנשים כשרים לזה השליחות, כי רוב העולם טועים באנשים חנפים, המראים את עצמם כשרים, ולובשים אדרת שער למען כחש, על כן אמר [=הקב"ה למשה] "לך אנשים" דווקא, אותם שהם בעיניך אנשים חשובים ולא אותן שהם אנשים בעיני זולתך, כי יכול להיות שאין תוכם כברם".
ראוי שאמירה זו ודומותיה ישמשו קו מנחה בכל הליך בחירה שהוא, בין אם מדובר בנשיא מדינה, יו"ר מפלגה, שופט או דיין, רב או ראש לשכת עורכי הדין. הבחירה צריכה להיעשות – שלא כדרך העולם – למען האינטרס הציבורי, למען ה"שלח" – השליחות והמשימה. הבחירה צריכה להיות "לך" – בחירה עצמאית, נטולת לחצים ומתת שוחד, ישיר או עקיף, גלוי או סמוי, בחירה "לך" – שלך, ולא פרי באושים של "דילים" ו"קומבינות".
נקודה אחרת מדגיש בפירושו הרש"ר הירש: "כולם אנשים – מוכשרים ומצוינים באישיותם הפרטית". הווי אומר: לא די שהנבחר יהיה מצביא מהולל, פוליטיקאי תככן, איש עסקים ערמומי, נואם רב אמן, או עסקן רב תככים. בראש ובראשונה, עליו להיות "איש". אדם שמשאו ומתנו בנחת עם הבריות, איש שיושרו ויושרתו, צניעותו וענוותו, גם בחייו האישיים והפרטיים, עשויים לשמש סמל ומופת. "מענטש" הנוהג כבן אדם בדרך הילוכו עם הבריות ורגיש למצוקותיהם של הסובבים אותו לא רק בעונת הבחירות.
דגש אחר, מגדרי, עולה מתוך תרגום אונקלוס שמתרגם-מפרש כדרכו: "כולם אנשים – כולהון גברין". היינו: המשלחת הורכבה על טוהרת הגברים, ללא ייצוג כלל לנשים. מה שהיה עשוי להיראות כדבר טבעי וברור מאליו בתקופת המקרא וסז"ל, שבה הודרו נשים מהמרחב הציבורי, נתפש כדבר שלילי בעיני בעל ה"כלי יקר" שהוסיף בפירושו: "לכך פרט אנשים דווקא, לפי שאמרו רז"ל האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד, ד), אבל הנשים היו מחבבות את הארץ ואמרו [=בנות צלפחד] "תנה לנו אחוזה" (במדבר כז, ד). ועל כן אמר הקב"ה לפי דעתי היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ, כי לא יספרו בגנותה".
(שלח תשסז)
