מערכת שבתוןעו"ד ארנון גרפי
חז"ל ובעקבותיהם רש"י, שואלים ביחס לפתיח של פרשתנו את השאלה: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני"?
היינו, מדוע דווקא לגבי מצווה זו של שמיטה מציינת התורה את מקום מסירתה- קרי, הר סיני?
תשובת חז"ל הינה כי מדובר בעצם בדוגמה ובמשל, וכשם שמצוות שמיטה נמסרה למשה בהר סיני בשלמותה על כל כלליה, פרטיה ודקדוקיה, כך גם כל המצוות כולן.
מדוע דווקא מצוות שמיטה נבחרה להמחיש את העיקרון הזה ולא מצווה אחרת מתרי"ג המצוות?
ניתן להסביר את הבחירה במצוות השמיטה כבחירה אקראית שדווקא מקריותה נועדה להמחיש את העיקרון הכללי האמור לעיל (היינו שכל המצוות על כלליהן ודקדוקיהן ניתנו למשה בהר סיני).
בשורות הבאות אנסה להציע ראייה נוספת לפיה דווקא מצוות שמיטה נבחרה ולא מצווה אחרת, וזאת בשל ייחודיותה והרצון להמחיש עיקרון חשוב אשר מקופל במצוות השמיטה ומשליך על כלל תרי"ג המצוות.
מצוות השמיטה שבה יש אדון ועבד, בה יש חזק וחלש, בעל רכוש מול העני והדל, טומנת בחובה הבנה עמוקה ויסודית של ארעיות האדם בעולם ושל ההבנה שהארץ איננה שלנו אלא של הקב"ה, את ההבנה והיסוד של השוויון, האחדות והערבות ההדדית, ושהלכה למעשה יש לפעול בהתאם ולאור העקרונות וההבנה הללו בקיום כל מצוות התורה.
ובמילים אחרות, מצוות השמיטה מקפלת בתוכה את העיקרון והמהות של כל תרי"ג המצוות על-ידי הבנה שעבודת ה' אשר באה לידי ביטוי בקיום המצוות, היא-היא העושר האמיתי והחופש האמיתי ומהותו של האדם היהודי.
"עבדי הזמן עבדי עבדים/ עבד השם הוא לבדו חופשי/ על כן בבקש כל אנוש חלקו/ חלקי ה' אמרה נפשי"- כך שורר ר' יהודה הלוי, וחירות זו מודגשת בפרשתנו כאשר מצוות השמיטה אמורה לשקף במהותה את החרות האמיתית הטמונה בעבודת השם.
בפרשה מוזכרים "עבדך, אמתך, שכירך ותושביך הגרים עמך"- ובמסגרת מצוות השמיטה מוטלת חובה על האדם באשר הוא, לראות את אותן אוכלוסיות מוחלשות בחברה, להזדהות עימן ואף לחלק עימן בעצם חלק מרכושו.
בהתאם לכך גם עיקרון היובל והדרור שיש לתת בארץ לכל יושביה.
ואכן, לא מקרי הוא שפרשת השבוע שתחילתה בהתייחסות ל"אדון" שיש לו עבד ואמה, מסתיימת בפסוק: "כי לי בני-ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' א-לוהיכם". הדבר עולה בקנה אחד עם הפיוט של ריה"ל לפיו: "עבדי הזמן עבדי עבדים ועבד השם הוא לבדו חופשי".
הצד השני של המטבע בהבנה של מהות קיום המצוות ואופן עבודת ה', הינו הציווי המקביל בפרשתנו לפיו: "לא תעשו לכם אלילים… כי אני ה' א-לוהיכם".
אכן, ניתן להתייחס למושג "אלילים" כמונח אנכרוניסטי מן העבר הרחוק, מושג אשר פס גז וחלף מן העולם, ואולם ניתן לשאול האם קיימים גם היום "אלילים" כאלה ואחרים בעולמנו, אלילים אליהם אנו נושאים את עינינו ולעיתים אף לאורם המושך והכוזב, מכוונים את שעון חיינו, והאם אלילים אלו הם-הם אותם אלילים אשר מצווה עלינו לנפץ ולנתץ כי: "אני ה' א-לוהיכם".
אם נסכם את הדברים, הרי שבמצוות השמיטה ובעקרונות המקופלים בה, קיימים כל הכלים להבנת מהות האדם בעולם, ולהבנת תפקידו והמצופה ממנו במסגרת עבודת ה', ועל כן צוינה דווקא מצווה זו מכל תרי"ג המצוות, שכן מעבר לעובדה שכל המצוות כולן ניתנו למשה בהר סיני, על כלליהן, פרטיהן ודקדוקיהן, עדיין צוינה והודגשה דווקא מצווה זו כדי ללמדנו שבקיום המצוות ובעבודת ה' באופן כללי, יש לנהוג מתוך ההבנה הבסיסית ביותר של ראיית האחר מחד, והשתחררות מאלילים ומכבלים מלאכותיים-מאידך, כאשר קיום המצוות ועבודת ה', הם הם החופש האמיתי אליו יש לשאוף.
(בהר תשעט)
