הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)שנת השמיטה מתקרבת. זהו אחד הדברים היחידים שהוא וודאי. אמנם, אנו מברכים בכל יום "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", אך אין בדברים האלה כדי לקבוע שיש אפשרות ששנת השמיטה לא תגיע. פרשת השבוע שלנו קוראת לנו להתעורר, ולהתכונן אליה כבר היום בשלושה מעגלים:
מעגל ראשון, כמו בכל עניין ועניין, הוא מעגל תלמוד התורה. צריך ללמוד את השמיטה. ללמוד את הלכותיה, בין כשמדובר בשמיטת קרקעות ובין כשמדובר בשמיטת כספים; ללמוד את יסודותיה התורתיים, בתחילה ללא קשר לסוגיית הקיום המעשי, כפי שאנו לומדים כל נושא בתורה; להכיר את הנדרש מאתנו כיצרנים וכצרכנים; ללמוד לעומק את יסודות קדושת שביעית, אוצר בית דין וכדו'. תלמוד תורה בנוסח "שלושים יום קודם החג", בהתאמה לשנתיים לפני בוא שנת השמיטה. תלמוד תורה בהיקף, בעומק, ברוחב, וכזה שגם מטפס ליסודות הרעיוניים של מצוות השמיטה ולמקומה בתורה שבכתב.
מעגל שני הוא מעגל היישום ההלכתי הממוקד. שבנו לארץ. לא זו בלבד, אלא שאנו מתקדמים לקראת "כל יושבי עליה", ואפשר שכבר רוב העם היהודי נמצא בארץ ישראל (בין מצד ההיבט החיובי של העליה לארץ, והן בגלל ההתבוללות הנוראה של חורבן הגלות). אחד הייחודים הגדולים של תורת ארץ ישראל היא החתירה ל"שמיטה ממלכתית". פתרונות כמו קניה מרצועת עזה, ייבוא, חיסול החקלאות בישראל וכדו' – אינם עומדים בתביעת ההלכה השלמה, והם מנוגדים למצוות ישוב הארץ, ל"וחי אחיך עמך", לחובה שלא לעמוד על דם רעינו ולעוד עניינים רבים אחרים. תורה שמסתמכת על כך שצריך לדאוג לפתרון לשנת השמיטה לאנ"ש בלבד אינה הדרך בה יש ללכת. מאידך גיסא, ההסתמכות המתמדת על היתר מכירה, בלי ניסיון מתמיד לצמצם אותו, היא בעייתית לא פחות. פרשת השבוע קוראת לנו אפוא לעמול קשה, בשיתוף של תלמידי חכמים, המוסדות הלאומיים, מנהלי הכלכלה והחקלאות בישראל, החקלאים עצמם, והבנה עמוקה של הציבור שומר המצוות – כל אלה קרואים לחתור יותר ויותר להופעה המלאה של שמיטה בזמן הזה, ולדרכי מימושה המעשיים.
מעגל שלישי הוא ה"קדושים תהיו של השמיטה". נאמני התורה חייבים לדון בשאלת משמעותה המעשית של שמיטה בחברה שרובה המוחלט אינו חקלאי. קפיאה על השמרים, וראיית "שבת הארץ" כמצווה הקשורה לכ-אחוז בלבד של אזרחי מדינת ישראל (החקלאים), והתמקדות רק בשאלת השמיטה כצרכנים – נראית כעיוות מצוותה של התורה. אמנם, מבחינה הלכתית ממוקדת השמיטה בחקלאות בלבד, אולם הרוח הגדולה של התורה מרחיבה אותם למחוזות רבים. לא זו בלבד, אלא כשמדובר בשמיטת כספים (בסוף שנת השמיטה) הדברים משמעותיים על אחת כמה וכמה. זו ההזדמנות הגדולה לעסוק בשביתה אחת לשבע שנים, בהתרעננות התורנית של האומה, בחידוש הברית עם הארץ הקדושה, בהישמרות מלבבות בליעל אשר אינם מאפשרים למי שלקח הלוואות להתאושש ולפתוח מחדש, מקומה של האקולוגיה והתחדשות הטבע והשמירה עליו לאור שנת השמיטה ועוד ועוד.
קרבה שנת השבע. בשל כך, טוב יהיה אם הקריאה בפרשת השבוע לא תיפול על אוזניים ערלות, כי אם תעורר את הלבבות ואת המחשבות, ואנו נתקרב יותר ויותר למימוש הברית המיוחדת של שנת השמיטה.
(בהר תשעט)
