אנשים אחים אנחנו

אחים יכולים להיות שונים זה מזה ואף לריב זה עם זה, אבל לפני הכל, אחרי הכל, ומעל לכל- "אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ"

לאף אחד אין 'תעודת ביטוח' בעולם הזה- לא כלכלית, לא בריאותית, לא נפשית, לא חברתית וכן הלאה. איש איננו יודע מה יילד יום ומה יהיה גורלו מחר. אנחנו מקווים לטוב, מייחלים ליציבות ולהתקדמות, מתפללים לבריאות ולהצלחה, אבל 'תעודת ביטוח' אין לאף אחד. גם האיש החזק, העשיר והנותן ביותר, לא יודע האם מחר חלילה הגלגל לא יתהפך עליו והוא יהפוך להיות נזקק ומבקש מאחרים. אין איש חסין מפני תהפוכות העולם הזה.

האדם הוא יצור חברתי וקהילתי. זה מרחב החיים שלו, ובידו הבחירה החופשית כיצד להתנהל מול סובביו וסביבתו. האם בהתנשאות או בענווה, האם ביחסי 'עובד מעביד' או ביחסי שותפות, האם להיכנס תחת האלונקה ולשאת בעול עם הציבור, או לפרוש מן הציבור, להגיד 'שלום עלייך נפשי' ולעשות לביתו.

הכל תלוי בהגדרת הבסיסית של הסובבים אותך- האם החיים הם בעצם אוסף של אינטרסים ואינטרסנטים, והסובבים אותך הם אובייקטים שנועדו לשרת את צרכיך, או שהם אחיך במובן הרחב והעמוק של המילה. על כל המשתמע מכך.

פרשת השבוע 'בהר', העוסקת בין היתר באנשים שנפלו כלכלית ונפשית, ובאחריות החברה והקהילה לסייע להם בשיקום, ולעזור להם לעמוד שוב על רגליהם, מגדירה אותם פעם אחר פעם במילה אחת מהותית ומשמעותית כל כך – 'אחים'.

כך בלשון התורה- "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ.. אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו… וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ… אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ… וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ..".

במילה הזו ישתמש גם אברהם אבינו בפנותו אל לוט, האחיין שלו, בזמן של סכסוך משפחתי: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ".

במילים הללו בדיוק ישתמשו גם אחי יוסף בהגיעם למצרים ובפוגשם את יוסף- "אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד…".

כמו בהרבה בתים- אחים יכולים להיות שונים זה מזה, לא להסכים זה עם זה, ואף לריב זה עם זה, אבל לפני הכל, אחרי הכל, ומעל לכל- "אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ".

וכמו בבית הפרטי, כך מן הראוי שיהיה גם בבית הלאומי.

אחת התובנות המרכזיות והמשמעותיות שאנחנו לוקחים איתנו מהשבועיים הטעונים כל כך, שהחלו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, והמשיכו אל יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגע פעולות האיבה, ועד יום העצמאות, היא התובנה שצריכה לחלחל לכל אחד מאיתנו עד למעמקי נשמתו ואישיותו- "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה… כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ".

את הרעיון והערך הזה דייק במילותיו יורם טהר לב ז"ל:

"היה לי חבר, היה לי אח, הושט לי יד כשאקרא,
היה לי חבר, היה לי אח, הושט לי יד בעת צרה,
אני אחיך, אל תשכח".

איש לא יודע מה יילד יום ומה צופן לו המחר. מה שנותן לאדם חוסן וביטחון בחייו זו הידיעה וההכרה שאם חלילה יבואו ימים טובים פחות- אזי האחים הסובבים אותו, יהיו תמיד שם לצידו, ויעזרו להקימו, לעודדו ולשקמו.

כי ככה זה אחים. 'הכי אחי'.

(בהר תשפ"ב)