הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)במשך תקופה ארוכה התקשיתי בהבנת הביטוי "מה ענין שמיטה אצל הר סיני". עם הזמן הבנתי שהשאלה ממנה הגיע הביטוי היא- כל המצוות נאמרו בסיני, אז במה כל כך מיוחדת מצוות שמיטה שהכתוב מדגיש במיוחד שמצווה זאת נאמרה בסיני? משם הבנתי שביטוי זה הפך למטבע לשון המסמל על שני דברים שלכאורה אינם קשורים זה לזה המקשרים ביניהם, ואז שואלים בתמיהה: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני"?
זאת ההזדמנות לשאול- מה עניין השתלשלות התורה שבעל פה אצל הקהילה האתיופית? הדעה הרווחת היא שיהודי אתיופיה איבדו את המסורת ומסורתם אינה אותה מסורת התורה שבעל פה שנאמרה למשה בסיני.
על פי הספרא משה רבינו מקבל את כל הכללים והפרטים אפילו כל מה שעתיד חכם לדרוש ולחדש הוא למד ושמע. לפי זה קשה לקבל את מה שאמרו חז"ל על משה רבינו. מסופר שמשה רבנו קפץ במנהרת הזמן לתקופתו של רבי עקיבא. הוא נכנס לבית מדרשו של רבי עקיבא, שהיה ידוע כדרשן גדול, שהגמרא מעידה עליו: "משמת ר' עקיבה בטלו הדרשנים… משמת ר' עקיבה פסקו מעיינות החכמה" (סוטה מו ב). משה ראה שרבי עקיבא דורש את התורה. הוא לא מצליח להבין מה התלמידים בבית המדרש אומרים, אך כשהוא שמע את המילים "הלכה למשה מסיני" – נחה דעתו. לכאורה, מדוע משה רבינו לא הבין? שכן משה שמע ולמד בסיני את כל הכללים, הפרטים והדקדוקים? נראה לי לפיכך שמדרש חכמים זה אינו בא ללמדנו אמת היסטורית שאכן משה קיבל את כל התורה שבעל פה, אלא זה נאמר על ידי חכמים בכדי לאפשר להם מרחב לחידושי תורה, לאפשר להם לשרטט חזון רוחני חדש שהלם את המציאות הרוחנית יהודית של אותם הימים. "ביתא ישראל" לא הושפעה כלל ועיקר מההתרחשויות ההיסטוריות היסודיות שליוו את התפתחות העם היהודי לאחר חורבן בית המקדש השני. החכם האתיופי יטען לפיכך 'אתם מספרים לי שמשה קיבל את כל התורה שבעל פה? אז איך הוא לא מצליח להבין את התורה שהוא בעצמו כתב ושמע מפי הגבורה? אז אתם תוהים וטוענים שאין לי תורה שבעל פה? בוודאי שיש לי תורה שבעל פה, אבל היא שונה. אתם הפסקתם לשמוע לבת הקול ואני המשכתי להאזין לה. עם זאת אנו שווים משום ששיננו דעתנו היא לשם שמים'.
"כולם נתנו מרועה אחד. ושלא לתמוה על מחלוקתם בריחוק הדיעות, שזה מטמא וזה מטהר. זה אוסר וזה מתיר. זה פוסל וזה מכשיר. זה פוטר וזה מחייב. זה מרחק וזה מקרב. אם דעתם לשם שמים. והראשונים אפילו בבת קול לא היו משגיחים (ב"מ נ"ט ע"ב). וכולם דברי אלקים חיים, כאילו קיבל כל חד מפי הגבורה, ומפי משה, האף שלא יצא הדבר מפי משה לעולם, להיות שני הפכים בנושא אחד" (המהרש"ל בהקדמה למסכת ב"ק).
באשר זאת היות וחכמי הקהילה האתיופית עמדו בהר סיני וגם בגלל שהם רוצים לעבוד את הקב"ה בדרכים המסורתיות שעמדו לפניהם, אין מנוס מלטעון שגם המסורת האתיופית היא לגיטימית מבחינה הלכתית, וצריכים אנו לראותה כחלק מדברי א-לוהים חיים. אלמלא כן, האלטרנטיבה היא לטעון שהם לא עמדו בהר סיני, לא היו שותפים בהתגלות ושהם אינם מזרע ישראל! בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית נוצר מפגש בין שתי תודעות הפוכות באמונה היהודית. בין שתי קהילות שכל אחד מהם טוענת לאותנטיות להשתלשלות התורה שבעל על פה. שכן "כל הנשמות היו בהר סיני, וקיבלו דרך מ"ט צינורות… כל אחד ראה דרך צינור שלו לפי השגתו… זה רחוק מזה. עד שאחד יגיע לטהור. והשני יגיע לקצה האחרון לטמא. והשלישי לאמצעות, רחוק מן הקצוות והכל אמת והבן" (המהרש"ל).
התיאור של עצם המפגש, בין המוסד הדתי לקהילת ביתא ישראל, כאמור, כולל בתוכו גם איתור של טיב הפער, בין שני המקומות. האתגר של שני הצדדים לגשר על הפער דורש מאתנו להטות אוזן למצוקתו הרוחנית והתרבותית של כל אדם דתי, בכל צד, ולבקש לפתור את הבעיות של תקופתנו המאתגרת מהרבה בחינות. אם חז"ל עמדו בכך במידה רבה אין ספק שאנו יכול נוכל לה. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.
(בהר תשעט)
