אלון יוניאן
מנכ"ל החברה הכלכלית קרית ארבע חברון
רש"י בתחילת פרשת בהר מצטט את השאלה הידועה מ'תורת כוהנים' – "מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלוא כל המצוות נאמרו מסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני".
מה מיוחד כל כך במצוות השמיטה עד כי התורה מכנה אותה כ"שבת לה'" ? הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" מסביר את טעם מצוות השמיטה מבחינה בוטנית. דהיינו לאחר מאמץ של שש שנות פריון, האדמה תשה כוחה ועליה לשבות. החולקים עליו טענו, אם כן, כיצד דווקא לאחר אותם שנים שהאדמה תשושה וחלשה מבטיחה התורה שתניב פירות ותיתן את יבולה פי שלוש מכמות של שנים עברו ככתוב : "וציוויתי את ברכתי לכם ועשת את התבואה לשלוש השנים"?.
ה'כתב סופר' סובר שעלינו ללמוד ממצווה זו "רעיון נשגב, וכי תשמש ותאפיין דוגמא בהנהגת האדם בכל פעולותיו במשך כל מרוצת חייו".
למעשה, מצוות השמיטה היא הבסיס לעבודת ה' כולה.
אדם משכים קום, עובד בחריצות רבה את שדהו וזה אך טבעי לחשוב מיד בעת שהוא קוצר את התבואה שהינה פועל יוצא מחריצותו ומעשה ידיו וכתוצאה ישירה מאותו עמל ויגיעה שאכן הוא השקיע- "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" הוא שר בשעת הקציר שיר הלל לעצמו ולנחת זרועו.
כדי לנטרל מחשבה פסולה זו, מצווה עלינו התורה להפסיק שנת עבודה ואז נופתע ונגלה שלא זו בלבד שלא תחסר, אלא שהברכה תהיה אף מצויה יותר פי שלוש מאותה שנה בה השקענו. לכן השמיטה היא שבת לה', היא מחנכת את החקלאי ואת כל אחד מאתנו שהכול ניתן לנו מאתו יתברך ומידו הרחבה מלמעלה. ואחרי שמפנימים זאת במשך שבע שבתות, שבע שמיטות, אזי בשנה החמישים, שנת היובל הקרקעות חוזרות לבעליהן וחוזר הסדר לעולם (יובל – משום שמובילים כל דבר למקומו). בשנת היובל גם זוכים למעמד השיא של 'הקהל' במקום אשר יבחר ה'- בירושלים.
השבוע נחגוג יובל שנים לניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ולאיחודה של ירושלים. הניצחון במלחמת ששת הימים היה נס גלוי למרות שניתן היה לחשוב שזה רק בזכות הצבא שלנו. הייתה לנו סייעתא דשמיא עצומה. ביום העצמאות זכינו לחירות הפיסית בעידן המודרני וביום ירושלים אנו מייחלים לחרות הרוחנית.
"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים' – אנו רואים בירושלים את המקור לעוצמתו הרוחנית והאמתית של עם ישראל בארץ ומחוצה לה, אשר אינה מושפעת מטרנדים כאלה ואחרים ומותאמת לכל אחד מאתנו.
עלינו ללמוד מעיר האמונה אשר חוברה לה יחדיו, כי לא כוחי ועוצם ידי עשה לנו את החיל הזה, אלא כמיהתנו למקום המקדש ותפילותינו לבורא עולם אפשרו לנו את הניצחון ואת החזרה לחבלי מולדתנו.
(בהר תשעז)