הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)פרשתנו עוסקת במגוון מצוות חברתיות, ובכללן איסור ריבית: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ… אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית… אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ …". מדוע לכאורה אסרה התורה את הריבית, הרי הלוואה בריבית ניתנת בהסכמתו המלאה של הלווה?
כותב הרמב"ן (דברים כג, כ): "אבל הרבית שהוא נעשה לדעת שניהם וברצונם, לא נאסר אלא מצד האחוה והחסד… כי חסד ורחמים יעשה עם אחיו כאשר ילוונו בלא ריבית ותחשב לו לצדקה". כלומר, לשיטת הרמב"ן איסור ריבית אינו נחשב עבירה משפטית, אלא הוא שייך להלכות צדקה.
נראה שגם הכלי יקר סבור שאין בעיה משפטית בגביית ריבית, ולכן דעתו היא שאיסור ריבית נכלל ברשימת המצוות שבין אדם למקום. לדידו, מי שלוקח ריבית כדי להבטיח את הכנסתו פוגע במידת הביטחון שלו בקב"ה. וכך הוא כותב:
"כי עיקר טעם איסור הריבית הוא, לפי שהוא מסיר את מדת הביטחון מן האדם, כי כל בעל משא ומתן עיניו נשואות אל ה', לפי שהוא מסופק אם ירוויח או לא. אבל הנותן בריבית רווח שלו ידוע וקצוב, וסומך על ערבונו שבידו, ומן ה' יסיר לבו".
אולם, דווקא מדברי רבא בתלמוד ניתן להבין שאיסור ריבית חמור, ודומה במהותו לאיסור גזל. וכך אומר רבא (בבא מציעא סא ע"א): "אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא לאו ברבית, לאו בגזל, לאו באונאה?" כלומר לדעת רבא, אין צורך לכתוב שלושה איסורים נפרדים לגזל, הונאה וריבית. ניתן ללמוד איסור אחד מהשני. הבסיס לטענתו של רבא הוא הדמיון שקיים בין האיסורים השונים. בגזל אדם לוקח ממון שאינו שלו; בהונאה המוכר גובה מהלוקח סכום גבוה מהמגיע לו; כך גם גביית הריבית – המלווה גובה מהלווה סכום שגבוה מההלוואה שנתן, ובעצם לוקח ממון שאינו שלו. לדבריו, גביית ריבית היא מעין 'גזל'.
על היקף הנזק העצום שיכול להיגרם על ידי גבייה בריבית, ניתן למצוא בהלוואות הניתנות במסגרת השוק האפור
אולם, שוב עולה השאלה מדוע גביית ריבית היא גזל אם הלווה הסכים לכך בשעת ההלוואה? בספרו "שער היושר" מסביר רבי שמעון שקופ שהתורה ירדה לסוף דעתו של הלווה, שבשעה שגובים ממנו בפועל את הריבית זה נעשה בניגוד לרצונו, אעפ"י שהסכים לכך בשעת ההלוואה. הסיבה לכך היא שהלווה לא צפה מראש את הנזק הכלכלי שנגרם לו עתה בשעה שמשלם את הריבית. לא ניתן להסתפק בהסכמה הראשונית של הלווה, אלא דרושה הסכמה מלאה גם בשעת הגבייה בפועל – וזו לא קיימת.
על היקף הנזק העצום שיכול להיגרם על ידי גבייה בריבית, ניתן למצוא בהלוואות הניתנות במסגרת השוק האפור. הפיתוי לקחת הלוואות בשוק האפור קיים במיוחד אצל אנשים קשיי יום, שהכנסתם נמוכה מהצרכים הבסיסים שהם זקוקים להם. לאחר שהבנק מסרב לאפשר להם להיות במינוס, הם מוכנים ללוות כל הלוואה גם בריביות גבוהות במיוחד. הם נאלצים לפנות לשוק האפור, שמספק להם הלוואות אלטרנטיביות בתהליך מהיר ופשוט, אבל בריביות גבוהות מאוד. מי שלא מחזיר את חובו כנדרש, ננקטים כנגדו אמצעי גבייה אלימים.
רבים מאלו שמבקשים צדקה הם אנשים שהסתבכו בשוק האפור ומפחדים לצאת לרחוב שמא ייפגעו. דרך מציאות עגומה זו ניתן להבין את חומרתו של איסור ריבית – "נשך". בדיוק כנשיכת נחש, שברגע הראשון הוא כאב קל אבל בהמשך עלול הוא להביא לסכנת מוות.
חלק מהתיקון החברתי הנדרש בימינו הוא לעודד ולאפשר הלוואות ללא ריבית לאותם אנשים קשיי יום, תוך כדי ליווי מתאים. ובכלל, גם לאלו השייכים למעמד הבינוני ראוי להימנע מהלוואות בריבית, גם אם ההלוואה נעשית באמצעות "היתר עסקה". חברה צריכה להסתפק בצריכה שמותאמת להכנסתה.
