הרב שי פירוןבעל מי השילוח
היו אלה ימים קשים בחצרו של הרבי מנחם מנדל מקוצק. הרבי שנודע בקפדנותו, בדייקנותו, פרש מהעולם, התנתק והסתגר. ב –1839 (תקצ"ט) נטש את חצרו רבי מרדכי יוסף ליינר, והקים חצר חסידית חדשה. על ר' מרדכי יוסף ליינר (1800-1854) כבר כתבנו בעבר. אלא שפרשנותו המופלאה לפרשת בהר מזמינה אותנו לשוב אליו.
שתי מצוות הסמוכות זו לזו בפרשת בהר, מזמינות שתי אפשרויות פרשניות. כוונתי ליחס שבין מצוות שמיטה "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר", לבין מצוות היובל הבאה מיד לאחריה: "וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה. …וקדשתם את שנת החמשים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל ישביה, יובל הוא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו".
האפשרות האחת רואה במצוות היובל הרחבה של מצוות השמיטה. כך, כפי הנראה סבר הרמב"ם. הוא כרך את שתי המצוות הללו בכותרת אחת: הלכות שמיטה ויובל. האפשרות השנייה מבקשת להדגיש שיש הבדל מהותי בין שתי המצוות. הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בעל 'המשך חכמה', סבר שההבחנה בניהן דומה להבחנה שבין שבת ליום טוב : "דכמו דקדושת שבת חלוקה מקדושת יום טוב, דשבת קביעא וקיימא ויו"ט ישראל מקדשי להו…כן חלוקה קדושת שביעית מקדושת יובל, דכל מה שנוהג בשביעית נוהג ביובל, רק דיובל תליא (תלוי) אם לא תקעו או לא שלחו עבדים לחירות, או לא החזירו קרקעות – אז מותר בחרישה וזריעה ואינו יובל כלל. לא כן שמיטה, הוא קדוש בעצמותו, ואפקעתא דמלכא הוה (הפקעת המלך הוא), ואינו תלוי בקדושת ישראל".
שמיטה היא כמו השבת, קבועה וקיימת ולא תלויה במעשיהם של ישראל; יובל, בדומה ליום טוב התלוי בעדים שיבואו להעיד, תלוי בהתנהגות העם. אין משמעות לשנת היובל אם לא שחררו עבדים, אם הקרקעות לא חזרו לבעליהן.
הרב ליינר, ב"מי השילוח" מפרש זאת אחרת. דבריו בנויים על לולינות פרשנית למשנה הידועה במסכת אבות ( פרק ה', י'). הוא מבחין בין שני מצבים בעבודת ה', האחד נקרא: "שלי – שלך" והשני נקרא: "שלך – שלך".
שמיטה היא בחינת "שלי – שלך". כלומר: "בשביעית יתן הארץ להש"י, כי הוא שובת ממלאכה ומעבודת הארץ של רשות על פי רצון ה' וישמור פקודותיו. וזה יקרא "שלי שלך", היינו שהאדם מקנה להש"י כל קנינו בארץ". בשנה זו אני מכריז שהכל מעם ה'. "לה' הארץ ומלואה" וכל מה ששלי – שלו.
היובל הוא בבחינת "שלך – שלך". בעוד שהגישה הראשונה עשויה ליצור אדם מדולדל בעל רוח נמוכה הסבור שאין לו כלום בעולמו, בא היובל המבקש לבצר את הקנייניות, את הרכושנות, אבל מתוך גישה אחראית: אתה חייב לדעת מה באמת שלך, "ושבתם איש אל אחוזתו": "אך מחמת שהם בקשו חשבונות רבים, עד שזה יזכה לעלות ולהרחיב את גבולו ולקנות חבירו לעבוד בו, וזה ירד ולמכור מאחזתו עד שמוכר עצמו". מרוב שאני רוצה לכבוש את מה שלא שלי, אני הופך לעבד של הרכישה. יובל מבקש להחזיר כל אדם למקומו.
המחלוקת בין הרבי מקוצק לרב ליינר היתה עמוקה. הרב ליינר סבר שהרבי מקוצק עובד את ה' רק בבחינת "שלי – שלך". אומנם, ה' נוכח בעולם. אבל מחוץ לי, אני עומד מולו. באיזביצה חידשו, שהא-ל שוכן בתוך האדם פנימה, דווקא בשל כך חובה עליו לדעת מה מקומו. שמיטה ויובל הן שתי בחינות שונות ביחסי האדם – אלוקים.
בהר תשעט)
