ד"ר יצחק קניגסברגבפרשת בחקותי התורה מסכמת את מעמד מתן התורה בהר סיני בזו הלשון: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה" (ויקרא כו'), וכן: "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי".
רש"י : "והתורות – אחת בכתב ואחת בעל פה, מגיד שכולם נתנו למשה בסיני".
רש"ר הירש : "והתורה הנתונה מסיני איננה מוגבלת רק למה שכתוב כאן, אלא היא כוללת גם את מה שנשאר ביד משה לאחר הכתיבה ונמסר מפיו כתורה שבעל – פה".
התורה שבעל פה משמשת אותנו בחיי היום יום, בחג ומועד, בכדי להאיר את עינינו בקיום המצוות בפועל המובאות בתורה שבכתב והיא נמשכת מאז מתן התורה בסיני ועד ימינו – דור דור ופוסקיו, דור דור וחידושיו. הרב קוק זצ"ל קבע: "הישן יתחדש והחדש יתקדש".
האם דור נוחלי הארץ קיימו את המצוות, החוקים והמשפטים באותה צורה שבה קיימו אותם אבותיהם במדבר סיני ? האם אבותינו בתקופת בית ראשון קיימו את המצוות באותה צורה שבה הן קוימו בתקופת בית שני, והאם אנחנו דור התקומה מקיימים את מצוות התורה באותה דרך שבה הן קויימו על ידי אבותינו בגולה?
התשובה לכך היא – לא! הדינמיקה של החיים שבכל דור מצריכה את התאמת צורת קיום המצוות לתנאי השטח של הדור, והיא מעוגנת בתורה שבכתב: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט"
(דברים יז'). רש"י: "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו. אין לך אלא שופט שבימיך". מתוך דברי רש"י ניתן ללמוד שני עקרונות בקיום המצוות: א' – "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה" (קהלת ז') – על היהודי להישמע לפוסק ההלכה שבדורו ואל יאמר שבדורות הקודמים היו פוסקים טובים יותר. ב' – השופט (פוסק ההלכה) חייב לפסוק על פי התנאים "שבימיך". התורה שבעל פה מאפשרת לעשות התאמות אלו על פי הכללים שנקבעו לצורך זה.
פוסקי דורנו עומדים בפני אתגרי פסיקה שדורות קודמים לא התנסו בהם. המדע והטכנולוגיה המודרניים המתקדמים מצריכים חשיבה ייחודית בתחום פסיקת ההלכה. הדוגמאות לכך הן:
השתלת איברים – הרפואה המודרנית מאפשרת השתלת איברים מתורם חי ומתורם מת. התרומה מאדם חי מוגבלת לכליה, מח עצם, דם ומוצריו, ואילו מן המת כמעט אין הגבלה לאיברים הנתרמים, ובלבד שהמוות ייקבע כמוות מוחי.
הבעיה שעמדה בפני פוסקי ההלכה היא כיצד לקבוע שאכן התורם "מת" על פי קריטריונים הלכתיים לפני הוצאת איבריו להשתלה, מכיוון "שאין דוחין נפש מפני נפש" ואין לזרז את מותו של התורם בכדי להציל את החולה הזקוק לאיברי התורם.
לאחר שהוכחה הצלחת ההשתלות ובמיוחד של האיברים מצילי החיים – לב, ריאות וכבד, נדרשו פוסקי הדור לקביעת רגע המוות של התורם. הפוסקים מסתמכים על הרמב"ם (שבת ב',יט') והשו"ע (או"ח שבת שכט') שקבעו שהפסקת הנשימה היא רגע המוות, ומכיוון שגזע המוח מפקח על הנשימה הרי שמות גזע המוח הוא רגע מות התורם.
הפריה חוץ גופית – בעבר מי שסבל מבעיות פוריות נאלץ היה להסתפק באימוץ ילד זר בכדי לממש הורות. היום קיימים פתרונות רפואיים לזוגות הסובלים מבעיות פוריות, בין של הזכר בין של הנקבה או בין של שניהם, על ידי הפריה חוץ גופית והשתלת הביציות המופרות ברחמה של אם ביולוגית או ברחמה של פונדקאית. פוסקי הדור אכן מצאו פתרונות יצירתיים להתגבר על בעיות של סכנת זיווג בין קרובי משפחה המוגדרים עריות, קיום מצוות פרו ורבו וכו' המתעוררות בהפריה חוץ גופית.
הבעיות הקשורות לפסיקת הלכות בעידן טכנולוגי מתקדם תבואנה על פתרונן אם אך יאמצו פוסקי הדור את קביעתו של הרב קוק זצ"ל: "הישן יתחדש והחדש יתקדש".
(בהר תשעט)
