מערכת שבתוןהרב וורן (זאב) גולדשטיין
רבה הראשי של דרום אפריקה
פרשת בחוקותיי מתחילה בפסוק ״אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ״. אם נסתכל בטעמי המקרא, נגלה שם את טעם המקרא אתנחתא. טעם זה מכתיב לנו הפסקה חזקה, כמו נקודה-פסיק. היינו מצפים שהפסוק הראשון של הפרשה יוטעם בהפסקה קלה, בכדי לסמל שהפסוק מקושר למה שבא אחריו – ״וְאֶת-מִצְותַי תִּשְׁמְרוּ״, אבל האתנחתא מציינת כאילו הפסוק עומד בפני עצמו, כרעיון נבדל משאר הטקסט. כיצד ניתן להבין פסוק קצר זה באופן עצמאי?
הרב יעקב צבי מקלנבורג, אחד מגדולי פרשני המקרא במאה ה-19, שואל למה מתכוון הפסוק באומרו ״אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ״; מה זאת אומרת ״ללכת״ בחוקותיו של ה׳? ובכן, המילה תורה מקושרת למילה לתור, שפירושה לצאת למסע של גילוי. אנו מוצאים שימוש במילה זו כאשר משה שולח את המרגלים לבחון את ארץ ישראל; נאמר שם ״לתור את הארץ״. לתור ותורה שתיהן נגזרות מאותו השורש כיוון שלימוד התורה היא מסע לגילוי וחשיפת חכמת ה׳. התורה אינה דבר-מה שרוכשים פשוט על-ידי קריאת ספר והירגעות. צריך להיות מושקע גם מאמץ; זהו מסע של גילוי, של מציאת רעיונות חדשים ושקיעה במעמקי חכמת ה׳. ה׳ אומר, אני מייחל שתלך בחוקיי במסע לגילוי וחשיפת כל החכמה ששוכנת מתחת לפני השטח. השקע את עצמך בתוכם. חפור עמוק בתוך מעיין התורה, שיפתח את עינייך וייתן לך השראה.
השקר של יצר הרע
רעיון נוסף שמתקשר למילה ׳חוק׳ מגיע מיעקב קרנץ, הידוע בשם המגיד מדובנא, דרשן גדול מהמאה ה-18. הוא מצטט ברייתא מהתלמוד שאומרת שהתורה ויצר הרע שתיהן משולות לאבן. איך שתיהן יכולות להיות כמו אבנים? מספר המגיד את המשל הבא: נוכל אחד מעוניין למכור תכשיטים מזויפים. הוא לוקח אבנים וצובע כך שייראו כאבני חן. בא אדם ורואה את האבנים. הוא חושב שהמחיר משתלם, קונה אותן, ורץ לחברו החכם כדי להראות לו מה הוא קנה. עד שהגיע אליו ירד הערב. החכם אומר שהוא לא יכול להביט בחושך ולכן צריך להמתין. בבוקר הם מוציאים את האבנים ובאור הצלול ניתן בנקל לראות שהן מזויפות.
האבנים במשל זה מייצגות את יצר הרע. לכל אחד מאיתנו יש את הבחירה להיות טוב או רע. לפעמים יצר הרע גורם למעשים רעים להיראות כמו אבנים יקרות. אנו הולכים שולל בעקבות האבנים הללו ומתחילים לראות דברים מפרספקטיבה מעוותת ועושים החלטות לא נבונות. כיצד נימנע מזה?
התורה צריכה להיות חקוקה על לוח ליבנו
המגיד מדובנא מצטט פסוק מהתלמוד שאומר שאם יצר הרע בא אליך לפתות אותך, משוך אותו לבית המדרש. התורה היא אבן חזקה שלא ניתן להזיז, בעלת עצמה רבה יותר מהאבנים המזויפות של יצר הרע. לימוד תורה הוא במעלה הראשונה. למעשה, התלמוד גורס שזו החשובה מכל המצוות כיוון שהיא מובילה לידי מעשה. הוא שם את סדרי העדיפויות שלנו בפרופורציות ומאפשר הסתכלות על הדברים באור ה׳ הצלול. ״אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ״ אינן מקדימות לנו את שאר הטקסט, אלא מכילות עולמות של תובנות בתוכן. זו הסיבה שהן מפוסקות להיקרא כמשפט עצמאי.
(בחוקותי תשעז)
