הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')לחלק השני ב'משנה תורה' קרא הרמב"ם 'ספר אהבה'. זהו שם מפתיע, כי לכאורה אין כל קשר בין התכנים של הספר ובין מושג האהבה. בספר הזה כותב הרמב"ם את הלכות תפילה וקריאת שמע, ציצית וסת"ם, ברכות ומילה. איזו אהבה מגולמת בהנחת תפילין? ומה הקשר בין ברית המילה ושאר ההלכות למושג האהבה? ובכלל – מה קושר בין כלל ההלכות המנויות בחלק זה? מדוע הלכות מילה קשורות להלכות ברכות וספר תורה?
על אהבת הא-לוהים דיבר הרמב"ם בסופו של החלק הראשון מ'משנה תורה', ספר המדע. שם, בסוף הלכות תשובה, החותמות את הספר, דיבר הרמב"ם על חשיבותה של עבודת הא-לוהים מאהבה, ויתרונה על פני העבודה מיראה. עבודה מאהבה כשמה כן היא; היא עבודה שנובעת לא מתוך אינטרס גשמי או רוחני (פרנסה, בריאות, גן עדן), היינו לא מתוך הדאגה לאני העצמי, אלא מתוך אהבת הא-לוהים וההתמסרות לו. האוהב את א-לוהים עושה את מצוותיו לשמן, לא בגלל סיבה חיצונית להן, אלא מפני שכך היא האמת.
אך מהי אהבת הא-לוהים וכיצד היא באה לידי ביטוי? לרמב"ם תיאור ציורי ויפהפה לכך (הלכות תשובה י, ג):
" וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד, כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל 'כי חולת אהבה אני', וכל שיר השירים משל הוא לענין זה."
אהבת א-לוהים משמעה נוכחותו של א-לוהים בתודעת האדם בכל רגע נתון. א-לוהים הוא המושא התמידי שאליו מכוון האדם את מעשיו, רצונותיו ומאווייו. כמו חולה אהבה, שאינו מסוגל להסיר מעצמו את המחשבה על אהובתו, כן האדם צריך לחוש ביחס לא-לוהים, וכל ספר שיר השירים הוא משל לכך.
בהלכה האחרונה של הפרק, מנחה הרמב"ם את האדם כיצד להגיע לאהבה שכזו (שם, ו):
" אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה."
על פי הרמב"ם, ידיעת א-לוהים מביאה לאהבת א-לוהים. ככל שאדם יודע ומבין מהו א-לוהים, כך התודעה נקשרת בו יותר ויותר, עד שאדם משתוקק לדבוק בו בכל עת. באופן זה קישר הרמב"ם את סוף ספר המדע לראשיתו. כאן הסביר מדוע כה חשובה ידיעת הא-ל המנוסחת בראש החלק הראשון של 'משנה תורה'.
אבל באופן הזה לא רק קישר הרמב"ם את סופו של הספר הראשון לראשיתו, אלא גם את סופו של הספר הראשון לספר השני. הספר הראשון, ספר המדע, עוסק בידיעת הא-ל, ואילו הספר השני, ספר אהבה, עוסק באהבת הא-ל. בהלכה האחרונה של הספר הראשון, בסוף הלכות תשובה, מתברר הקשר ביניהם – הדעה מובילה לאהבה, וממילא ספר המדע מוביל לספר האהבה.
מכאן מתבררות משמעותן של המצוות המנוסחות בספר השני ב'משנה תורה'. ספר אהבה עוסק בהלכות שתכליתן לחזק את הקשר התמידי שבין האדם לא-לוהים, ולהנכיח את הא-ל בתודעת האדם בכל עת. זהו הרעיון בבסיס מצוות קריאת שמע, תפילה וברכות, ציצית, סת"ם ומילה. הרמב"ם ראה בכל אלה פעולות או סמלים הקושרים את תודעתו של האדם באופן תמידי לא-לוהים. ברית המילה קושרת את א-לוהים לגופו של האדם, ציצית לבגדיו, סת"ם לאובייקטים שסביבו, ברכות תפילה וקריאת שמע להלך דיבורו.
אכן, אדם שיודע את א-לוהים מגיע לאהבה זו בכוח הדעת, אבל רבים האנשים שזקוקים למעשים שיסייעו להם בכך. לכך מגיעות מצוות אלו ומחזקות את האהבה. כמו קשר זוגי שצריך חיזוק תמידי, כך הקשר עם א-לוהים. עוד ברכה ועוד תפילה ועוד ציצית ועוד מזוזה, והאדם יקיף כל חייו במחשבה על א-לוהים. יסוד זה הוא הרעיון העומד בבסיס כל המצוות הללו, שבפרטיהן נתחיל לדון החל מהרשימה הבאה.
(אמור תשפ)
