הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)תופעה ידועה ומוכרת, שנפגעי תסמונת הפוסט טראומטית מרגישים אשמה ונחיתות כאשר הם סוקרים לאחור את התנהגותם בזמן האירוע הטראומטי. ככל שהתסמונת הפוסט טראומטית חמורה יותר, כך מתעצמת תחושת האשמה. ניצולים מאסון מגלים, שאין זה משנה עד כמה הם היו בעלי תושייה או התנהגו בגבורה, הואיל ולא הצליחו למנוע את האסון הם נתקפים בתחושות אשמה. תחושה זו היא תחליף לתחושת חוסר האונים בעת האירוע. האדם מעדיף לא פעם את האשם על פני השרירותיות של חוסר האונים.
בדרך כלל, כשאנו קוראים את סיפור המבול בתקופת נח, אנחנו לא מדמיינים את אותם רגעים קשים של המבול, שאינם מתוארים במקרא. סביר להניח, שילדים, בוגרים וזקנים ניסו להינצל כאשר חשו את הסכנה שמסביבם ונתקפו בפאניקה. רבים ניסו לברוח, לטפס על ההרים אבל המבול שטף את הכל, ולא נשאר שריד מלבד נח ובני משפחתו ששהו באותה העת בתיבה. ניתן אף לשער, שחלק מאלה שנותרו בחוץ ניסו להיאחז בתיבה והתחננו בפני נח, שיכניס אותם פנימה, אך נח היה חייב להקשיח את לבו ולהתעלם.
קשה לשער מה נח ראה או שמע, ואפילו אם לא שמע, עצם העובדה שהוא נזכר לאחר שניצל באותם רגעים, זה גרם לו לחוות את החוויה הקשה של אשמה. ואכן, לאחר שיצא מהתיבה הוא מידרדר רוחנית בעת שהשתכר מיין, שהופק מהכרם שנטע. מהכתובים נראה, שנפילתו של נח התרחשה בשלבים וכך נאמר: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה". יתכן ששורשיו של החטא צמחו מעצם נטיעת הכרם. כפי שמובא בתנחומא ,נח, סימן יג: "ויחל נח איש האדמה' כיון שנזקק לאדמה עשה חולין …".
המדרש מבקר את נח בכך, שהשתקע כולו בעבודת האדמה והזניח את הצדדים הרוחניים. אבל יתכן שההידרדרות נגרמה כתוצאה מטראומת המבול. התמונות הקשות של המבול ליוו את נח והוא חש תחושות אשם על כך שלא הצליח להשפיע על אנשי דורו ולמנוע את האסון. כעת מוצא נח מפלט בשתיית יין, שמביא אותו לשכרות וניתוק מסביבתו מה שמכונה בקרב אנשי הטיפול: "אשמת ניצולים".
ולימנו אנו; מבול שטף את הארץ ובמיוחד ביישובי עוטף עזה בשבת שמיני עצרת. רבים ניסו להציל את עצמם בכל דרך ולא הצליחו. שמענו על סיפורי גבורה נועזים ועוד נשמע בעתיד.
ברוך השם יש כאלו שהצליחו להינצל בדרכים שונות ומגוונות. רבים מחיילנו היקרים ומחברי כיתות הכוננות שנלחמו בחירוף נפש והצליחו לחזור בשלום משדה הקרב, כמו גם רבים מתושבי עוטף עזה והאזרחים ששהו שם באותה עת, שהצליחו לשרוד את ההתקפה הנוראית, מצויים בשבר נפשי קשה. תמונות הזוועה מלוות אותם בכל שעות היממה, זעקות העזרה שהגיעו לאזניהם או שהגיעו אליהם בהודעות הוואטסאפ מלוות אותן בכל עת
נדרשים אנו בעת הזו לתמוך בהם, ולחזק את ידיהם. נח נשאר בודד בעולם ולא היה מי שיחזק אותו. נפשו הידרדרה עד שאול תחתיות.
אנחנו כחברה קהילה ואומה מוטלת עלינו חובה לחבק משפחות שכולות שאיבדו את היקר להן, פצועים ונפגעי נפש, וגם כאלו שניצלו מאש התופת ונפשם שבורה.
(נח תשפ"ד)
