האח המך והפה הרך

רני שגיא
בית החינוך אמי"ת רננים, רעננה

"כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו
ובא גואלו הקרוב אליו" (ויקרא, כה', כה)

בפסגת הר סיני נאמרה פרשה זו.
עדיין משה רבנו על ראש "ההר"
טרם "ירד" אל העם שלרגליו-
הופיע דבר ד' בפיו אל בני ישראל
ובישר את קדושתה של ארץ ישראל.
וזאת עלינו לדעת:"כי לי הארץ"-
איננו אדוני הארץ
"גרים ותושבים "אנו ביושבנו על אדמתה
ובשל כך אין לנו כל רשות למכרה לעולם-
"והארץ לא תמכר לצמיתות".

על כן גדולה התמיהה:
"מה עניין שמיטה אצל הר סיני?"
הכיצד תשמוט ידינו את הארץ? והלא איננה "שלנו",
האמנם עלולים אנו, חלילה,
לשמוט ולעזוב את ארץ אחוזתנו?
לדאבוננו התשובה חיובית
ובעטיינו ואף במחדלנו עלולה חס ושלום להשמט הארץ מידינו.

עד כאן עסק ספר 'ויקרא' בקדושת המקדש
ואף הרחיב ד' לנו בפירוט רב,
כיצד נזכה לקדש ולהתקדש כבני אדם וכבחיריו.

עתה, מראש" הר סיני "מנחילנו האלוקים
את ערכה של הארץ הטובה.
מכאן ואילך יקדיש ספרנו פרקיו לארץ ישראל.
ברם, ניכרת היא פרשתנו דווקא בביטוים של
קושי ואף שפלות.
יחידאית וייחודית הפרשה בשימוש הבולט
בשורש "מוך", המבטא נמיכות קומה, ואכן,
נמוכים חייו של האדם
שבהעדר אפשרות אחרת
מוכר עצמו להיות עבד לזולתו,
מרוששים חיי החברה
שעסקי מקח וממכר המתקיימים בה,
אף בין עמיתים,
מלווים בחשש הונאה.

זהו הפשר, וכאן טמונה סכנת ה'שמיטה' והנטישה:
אחיזתנו בארץ מותנית באחוה
ותלויה בגובה היושרה,
ואם אלו מתדלדלים ונימוכים
או אז חלילה….

אך אל פחד ואל דאגה, האפשרות לתקן פרושה אף היא לנגד עינינו,
אין כפרשת "בהר"
בריבויים המדהים של ביטויי גאולה,
הכרוכים ברצון הטוב בידידות ובחמלה.
כשתי עשרות מלות גאולה שזורות "בהר סיני"
ואכן
יותר מכל נקשרו התיקון החברתי והופעת הגאולה
עם האחיזה בארץ ישראל ובאדמתה.
אם נחלשה אחיזתם של אחינו בארץ חיינו,
והם שוקלים לנטשה-נקיים את שנאמר בפרשה:
"לא תרדה בו בפרך", אדרבא,
נבוא בפה רך, נדגיש את הקירבה,
ננהג באחוה ובידידות כ"אחד מאחיו…או דודו …או בן דודו"
וכך נזכה שתתקיים הברכה:
"וישבתם על הארץ לבטח"!
ובאשר למועקה הכבדה:
האומנם מבשר הקיץ את הקץ?
נשאב אמונה ועידוד מהפטרתנו המביאה
דבר ד' לירמיהו הנביא ביד חנמאל "בן דודי":
"קנה נא את שדי ..כי לך משפט הירושה ולך הגאולה"
וכאשר תוהה הנביא לפשר המעשה שהוא כנגד כל הסיכויים
ואף לא מתיישב,לדעתו,עם מהלכי ד' והחורבן הקרב, משיבהו האלוקים
את שמהדהד באוזנינו עד היום:
,…הממני יפלא כל דבר?!"
יזכנו אבינו שבשמים
ובעינינו נראה ש"עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת!".

(בהר תשס"ה)