חשבונו של רבנו תם, וחשבונו של עולם

אחת השאלות הקלאסיות בעולם פרשנות התורה היא שאלתו של רש"י על הפסוק בפרשת בחוקותי (ויקרא כו, ז-ח): "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב".
וכאן הביא רש"י את דבריו המפורסמים: "חמשה מאה ומאה מכם רבבה – וכי כך הוא החשבון? והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו! אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה".
לשונו של רש"י מועתקת מילה במילה מלשון הספרא, תורת הכהנים על אתר, ומכאן שזהו מדרש קדום ומסורת עתיקה במיוחד. אמנם, מצאנו גם תשובה אחרת בקרב חכמי אשכנז. כך פירש ר' חיים פלטיאל, בן דורו של מהר"ם מרוטנבורג:
"אי נמי הכי פירושו: מאה מכם, כלומר מאה מניינים של חמשה, שזהו ה' מאות – רבבה ירדופו, זהו לפי החשבון אחד לעשרים. וכך נראה לי מדכתיב מאה מכם, לא היה לו למכתב רק מאה רבבה ירדופו, מה תלמוד לומר מכם? אלא שמע מינה כדפירשנו".
פירוש נאה זה מצוי למעלה בקודש, אצל רבנו אפרים מרגנשבורג, תלמידו הגדול של רבנו תם, בביאורו לתורה (וכן מובא בפירוש הרא"ש על התורה, ובקבצי פירוש אשכנזיים אחרים):
"ותירץ החכם ר׳ יעקב ז״ל (=הלא הוא רבנו תם, שנקרא כך על שם "יעקב איש תם יושב אהלים") ואמר כי כן כוונת הכתוב: 'ומאה מכם' כלומר: ומאה חמישיות מכם שהם חמש מאות, רבבה ירדופו, ומלת מכם חוזרת ל״חמשה". והנה חמש מאות איש יניסו רבבה, ובא חמשה למאה ויעלה החשבון שוה".
בהזדמנות זו, ובהקשר של הדברים בהם פתחנו, על אודות הבטחת הקב"ה לישראל להושיעם שיביסו את כל אויביהם, ופנייתו של רבנו תם להסבר רציונלי וחשבוני נאות, ראוי לתהות על ייחוס תפילה מיוחדת לרבנו תם, שמצויה פעמים רבות בספרי סגולות וישועות, והיא הולמת אופנות חדשות וישנות שצצות ועולות בתקופה זו של השנה. התפילה, שתכליתה הצלה מן המזיקים ובקשה לישועה מאת הבורא, מתחילה בניסוח מאוד בעייתי במסורת ישראל: "בבקשה מכם מיכאל, וגבריאל, ורפאל, שתעמדו בתפלה בבקשה ובתחנונים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שאצליח בכל דרכי…". הרי לנו פנייה למלאכים, ולא פנייה ישירה לבורא, כפי המצוי בכל סידורי התפילה של קהילות ישראל השונות.
מקור התפילה הזו בידינו הוא ספר "יוסף אומץ" של ר' יוסף יוזפא זליגמן האן, שיצא לאור כבר בשנת תפ"ג (1723 למניינם) בפרנקפורט (ראוי להצביע על טעות נפוצה בייחוס התפילה הזו לרב חיד"א, שכתב גם הוא ספר בשם דומה, אך לא הזכיר את התפילה הזו, ומצטטי סגולות למיניהם מצאו בו אילן נאה להיתלות בו על לא עוול בכפו), על ידי מי שהיה מדייני עיר נכבדה זו, ושמכיל בתוכו מסורות חשובות רבות מקהילות אשכנז השונות (ואף נודעה לו השפעה על עיצוב מנהגי פרנקפורט המפורסמים). לפי המובא בשלהי אות תפ"ד של הספר, מקור התפילה עצמה קדום: "עד כאן לשונו העתקתי מקונטרס של מהר״ר אליעזר טריוש ז׳׳ל", ובראש האות הזו: "תפילה זו קבלה מרבנו תם – האומר בכל יום אני ערב בדבר שלא יארע לו שום פגע רע כל אותו יום ויצלח בכל דרכו". הרי לנו ישועה מובטחת היישר מבית מדרשו של גדול בעלי התוספות!
ר' אליעזר טריוש עצמו היה רב חשוב ודיין בקהילת פרנקפורט (נפטר בשנת שכ"ג, 1563 למניינם). ראוי להביא עליו מסורת מופלאה, הקשורה למשיח השקר אשר למלין, אותה מספר דוד גאנז, המדען ותלמיד החכמים, תלמידו הגדול של המהר"ל מפראג:
"רבי לעמלן היה מבשר על ביאת משיח בשנת ר"ס (1500 למניינם; למעשה, השנה המדוייקת היתה 1502), ובכל תפוצות ישראל האמינו לדבריו. גם בין הגוים היה הקול הולך וגדול, ורבים מהם גם האמינו לדבריו. ואדוני מורי זקני זעליגמאן גאנז ז״ל הרס ונתץ תנור המיוחד למצוֹת בהבטחתו הגמורה שלשנה הבאה יאפה מצות בארץ הקדושה. ואני הכותב שמעתי מפי מורה הזקן מורי הרב רבי אליעזר טריוש, אב בית דין דקהילת קודש ורנקבורט (פרנקפורט) שאמר כי לא דבר ריק היה, ושנתן אות ומופת. ואמר אולי חטאותינו גרמו ועכבוהו". כולי האי ואולי.
אמנם, כבר בספר מדרש תלפיות לר' אליהו הכהן האתמרי מאיזמיר מביא את "תפילת רבנו תם" בשם ספר הנהגת האדם, ולא מזכיר את רבנו תם כלל (מצוי בתוך מדרש תלפיות ענף בקשה, מהד' לבוב 1875, עמ' 118). אכן, הדברים מצויים שם (מהד' אמשטרדם תע"ז, 1717 למניינם), בספרו של ר' יהודה ליב ליפשיץ, כא, א, בלא אזכור מקורם, ודומה שלו היה ברור שהמסורת היא בשם רבנו תם, ובעיקר כאשר המחבר הוא אשכנזי, בוודאי היה אומר כן.
על כן, מסתבר שההולכים בדרך התמימים, ופונים בתפילתם לבורא עולם כתקנת ישראל הנהוגה בידינו מימים ימימה, דבקים בתלמודם ובמסורת אבותיהם, בהם יתקיים הכתוב ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו, אם כפירוש רבנו תם ואם כפירוש רש"י זקנו.
(בהר תשעג)