מסירות נפש וחירות פנימית – כיסוד מכונן למנהיגות ושלטון

לומדי הדף היומי התחילו השבוע בלימוד מסכת סוטה. החל מדף יא במסכת, מובאות דרשות רבות העוסקות ביציאת מצרים, וכולן מתחילות מדיון במשנה על מידה כנגד מידה תחילה מידת פורענות, בנוגע לטקס הסוטה, ובהמשך מידה טובה:

"במדה שאדם מודד בה מודדין לו… וכן לענין הטובה: מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר (שמות א) 'ותתצב אחותו מרחוק' לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר (במדבר י"ג) 'והעם לא נסע עד האסף מרים…'" (משנה סוטה, א, ז-ט)

על כך שואלת הגמרא: "וכן לענין הטובה, מרים וכו'. (בתרגום) האם זה דומה? שם שעה אחת, וכאן שבעה ימים! אמר אביי: אמור – ולעניין הטובה אינו כך – כלומר לא מתקיים הכלל שבמידה שאדם מודד בה מודדין לו. אמר לו רבא: והרי כתוב 'וכן לעניין הטובה', אלא אמר רבא: הכי קתני (כך יש לשנות): וכן לענין הטובה: דבאותה מדה, ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות".

במידה שאדם מודד בה מודדין לו, ומדה טובה מרובה ממידת פורענות. כללים אלו מתבררים כנכונים לא רק בנוגע לשכר שקיבלה מרים על ההמתנה לאחיה, אלא חוזרים ומופיע בגמרא סוטה בנושאים שונים הקשורים ביציאת מצרים:

מידת הפורענות בנוגע לפרעה היוזם את הפורענות ראשון, ואף לוקה בה ראשון – "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל" – תנא: הוא התחיל בעצה תחילה, לפיכך לקה תחילה; הוא התחיל בעצה תחילה, דכתיב: "ויאמר אל עמו"; לפיכך לקה תחילה, כדכתיב:  (שמות ז) "ובכה ובעמך ובכל עבדיך".

לעומת פרעה, זוכות המיילדות שלא צייתו לפרעה לשכר מופלג: "ויהי כי יראו המילדות את הא-להים ויעש להם בתים – רב ושמואל, חד אמר: בתי כהונה ולויה, וחד אמר: בתי מלכות. מ"ד בתי כהונה ולויה, אהרן ומשה; ומ"ד בתי מלכות, דוד נמי ממרים קאתי, דכתיב: (דברי הימים א' ב) 'ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור', וכתיב: (שמואל א' יז) 'ודוד בן איש אפרתי וגו'".

אהרן, משה ואולי אף דוד – מי שנושאים בתפקידי המפתח החשובים והמכוננים ביותר: כהונה, נבואה ומלוכה, הם צאצאיהן של נשים שהיתה להן מסירות נפש ומצפן ברור בנוגע לנדרש מהן. דוקא מי שלא נכנעו לכוחו של השלטון המוחלט במצרים, והעזו לצאת כנגדו, זכו לכונן את שלושת הבתים – המוסדות השלטוניים – החשובים ביותר של ישראל.

יכולת העמידה של נשים צדקניות במצריים על ערכיהן וחרותן – היא שמכוננת את המשך דרכו של ישראל כעם.

(פסח תשפ"ג)